מזוית של מתקרבת💕

הרבי רוצה אותי אצלו
לוחשת לעצמי מתנשפת,
ביום הראשון שנכנסתי למכללה בכפר,
מנסה להתעודד.
להגיע למקום של מאות בנות ומתוכן לא מכירה אף לא אחת.
זהו דבר קשה ולא מצוי כמעט.
במקום שכולם 'קשורים' לכולם, וכולם מכירים את כולם.
ואני השארתי חברות טובות מאחור,
ו-התחלתי דרך חדשה.
החת"ת מקרטע, לימוד שיחה קצת לא זורם…
המון מושגים חדשים יש לי ללמוד, ו- הכל מתבלאגן!
וכשמתחילים שיחה ושואלים אותי למקום המגורים,
אני עונה, וישר שואלים:' אה, יפה אז את מכירה את ברקוביץ, ושמואלביץ, ואולי את גנדרוביץ'? והמשפחולגיה מתחילה.
בשביל למנוע עוגמת נפש מהצד השני אני מלכתחילה מהנהנת בשלילה.
די. לא מכירה אף משפחה מהקהילה! (בלב כמובן)
אז ב"ה רוב הנקודות הללו לא מידי מטרידות,
'מהלכים גדולים נעשים בשינויים קטנים' אמר פעם אדם חכם.
וכן יש נקודות של קושי ושאלות מטרידות שמקפיד להעלות הזקן הנודע: (הלא הוא מיודענו היצר הרע)
בשביל מה היית צריכה את זה? ואולי אפשר לחיות טוב ולהיות עובד ה' גם אחרת!

הרבי רוצה אותי אצלו! ואין אפשרות אחרת.
נשמעת זעקה בדממה,
מנוחמת.