תובנות של החופש הגדול

כואבות.
חזק.
כואבות לי העיניים.
הגוף צועק די..
ואני כל כך רוצה. ולא מצליחה.
המחשב? מחובר לשקע, נהנה.
ואני? נו באמת.. מה יש לנחש, כיאלו מה כבר אפשר להרגיש אחרי כל כך הרבה שעות במחשב.
הרבה. הרבה. הרבה.

הסתבכת?
קמתי בבוקר [אחרי אחת בצהריים כן?]
התהפכו לי השעות שינה. לא מצליחה להחזיר.
נרדמת ב4 קמה ב2.
התפללתי. אכלתי. וניסיתי למצוא תעסוקות. חת"ת.
אבל המחשב הכי זמין. נוח. וכיף. ממכר.

ולא. אני לא רואה דברים לא מתאימים. עברתי את זה.
מה אני עושה כל כך הרבה שעות? גם לי לא ברור. אבל
כבר
כואבות.
חזק.
כואבות לי העיניים.
הגוף צועק די..
ואני כל כך רוצה. ולא מצליחה.
אני סובלת ככה.

איפה הימים ה ט ו ב י ם ?
שהייתי מתרגשת שנכנסתי למיטה ב1 ו: אימאלה יש לי 5 וחצי שעות לישון! כ"כ הרבה
והייתי מסופקת, והייתי במרוץ החיים הכי יפה שיש.

אז:
לראשונה. בלב שבור מבטלה.
מבינה את הרבי כל כך זעק על החופש הגדול.
מבינה
ומבזבזת את הזמן.