חלום… שיתגשם

נושמת עמוק
צועדת יד ביד
אל בית המקדש
בדור השביעי – ממש עכשיו
נושמת עמוק
פוקחת עין אחת
מתאכזבת לראות מציאות שונה
אין בית מקדש
אין שלום
אין שלוה
החלום נמוג בשניה
אויי
כמה רציתי
אויי
כמה יחלתי
שכבר יבוא
ויחד איתו
גדולי ישראל
ואז יתגשם החלום
חליפה חדשה הילד יקבל-
בית מקדש שלישי
מהשמים לפה ירד
כל מצווה כל פעולה שעשינו עד עכשיו
טמונה בתוכו לעד
כל מילה של קדושה שאמרנו
לבנה הוסיפה
לבנין המפואר הזה
כל מטבע שנתנו לצדקה
שורה שלמה נבנתה
עד כה פעם בשנה אותו זכינו לראות
והיום רואים אותו כל יום
בגשמיות
נושמת עמוק
מרימה ת׳ראש
מגלה אתגרים שצצו כאן בלי סוף
מרימה ידיים
אך בלי להכנע
רק להוריד לבנה
עוד מצוה ועוד מצוה
רק פעולה קטנה הגאולה מגיעה
ולמרות שנאום ארוך פה נתתי
על כמה מצוות שצריך לקיים
עדיין אני שוכחת,
מתעצלת להתפלל
אויי
כמה עבודה יש לי לעשות
כמה מדרגות צריכה לעלות
כמה שנים יעברו מעכשיו
עד הרגע ההוא לשוא
אבל למרות הרשימה הזו
בליבי שמורה עדיין פינה חמה
מחכה כל יום לגאולה
גדולה היא ונפלאה

היי שותפות
אני מנחשת שבטח הבנתן שאני מדברת פה על שבת חזון,
בשבת חזון כל אחד רואה את בית המקדש כמו הסיפור של הילד שקרע את החליפה,
אבל מה, לא העיניים רואות אלא הנשמה,
אז בואו תשמעו משהו מדהיים

מוצאי שבת חזון:
אני הולכת למיטה לישון, אחרי מלווה מלכה קטנה וסיפור של הבעל שם טוב-הגיע הזמן לישון.
אני מתעוררת בבוקר וכולי התרגשות, אשכרה רצתי לחלון והתאכזבתייי
חלמתי שאני עומדת בחלון של הסלון ורואה-
כוכב, שמגיע קרוב יותר וקרוב יותר והכוכב הזה הוא בית המקדש!!!!
והתעוררתי ולכן התאכזבתי,
השמים לא כחולים, ושמש לא רואים
ואיפה הלבנה שהפכה לחמה?
והעננים שבאים
והמתים שיוצאים מהקברים?
איפה כל הניסים?
ואז קלטתי שהדבר האמיתי נוראא שראיתי היה חלום.
עדיין חלום….
שיתגשם