קודם את עצמי!!!

בא לי לכתוב על גדלות הימים,
שיר שיבטא את העצבות שבפנים.
שיר שיגע בלבבות של כולם,
משהו שלא ראו מעולם.

חושבת אולי לכתוב על כוחם של הימים,
על איך שאפשר לכבוש כוכבים.
או אולי עדיף לדבר על העצבות,
משהו שימחיש ממש את הגלות.

אבל…

פוחדת שישמע סתם דקלום,
איזה שיר שהמשמעות שלו הוא- כלום.
לא רוצה להיות עוד סתם בחורה,
שחושבת שהשיר שלה הוא איזה הנצחה.

אז בסוף אני בוחרת לשבת עם עצמי,
לעשות באמת משהו אמיתי.
כי לפעמים כל כך קל לדבר,
לנסות להעלות ולרגש את האחר.

אז קודם כל לפני שאני מרגשת בנות,
כותבת שאלות ומעלה תובנות.
לא כדאי שאתמקד בעצמי?
כי תכלס- האחריות היא שלי!!