אני קצת מבולבלת

ג׳ תמוז.
יום עם מלא רגשות.
המון צער, יגון מתעטף לו.
מעיק ומציק.
הדמעות זולגות להן בחופשיות,
לא מתחשבות בסביבה בה אני נמצאת.
המבטים ששולחים אלי, מבהירים לי,
שכולם באותו המצב.
מבולבלים, תוהים, כמהים.
רעבע, הם כמהים לך, ועד כמה שאני מסבירה לכם
שאתה כאן, הם לא מבינים.
והאמת, שאני מתקשה להבין גם כן.
זה יום של החלטות.
לגבי ההמשך, לגבי העתיד.
העתיד שלי בתור שליחה, העתיד שלי בתור חסידה של הרעבע שלי.
היום אני משתנה, והלוואי שלתמיד.
מתחזקת, מחזקת.
לומדת משהו נוסף, כמהה וצמאה גם כן.
אלייך.
הולכת לחדר, בוכה את נשמתי.
כולי רועדת, כביכול ללא סיבה.
אבל הנשמה מבינה מהי הסיבה לעצבוני.
היא עצובה גם כן.
היא הרי הייתה שם, ברגעים הכי סוערים ב770.
מביטה בתמונות, מתגעגעת למשהו שאפילו לא חוויתי.
צופה בסרטונים של Jem.
הנשמה מבינה.
זה מה שבטוח.

*משהו מהלב, על השעות האחרונות.
על מה שחוויתי והרגשתי.
שתפו מה אתן מרגישות ביום הנורא הזה.
תתחזקו, וביחד ניגאל כבר!
כי די לצרות ולייסורים,
אתן לא חושבות שנמאס?
אתן לא חושבות שזה נורא?
דייייי
עד מתיייייי
עד מתיייייייייי
עד מתייייייייייייייייי