תפריט
אם אי פעם נשחק באסוציאציות, ומשהו ישאל מה עולה לי כשאומרים 'צרצרים', המילה שתעלה לי היא 'לילה'.
אני שוכבת במיטה, שמיכה עד מעל לראש.
לא רוצה לשמוע אותם.
החלון פתוח, נותן ליתוש ארוך כנפיים לחדור פנימה.
הוא מצטרף למקהלה, מזמזם.
אין לי כוח. אני עוצמת עיניים.
חושבת על עצמי.
אני בחורה חכמה.
חושבת לעומק.
יודעת לנתח, לרדת לפרטים.
חסידית.
הייתי, לפחות.
לאחרונה, רצונות אחרים נכנסים לי לכוונת.
ואש אחת, שמלבה כל מחשבה זרה.
כבר לא זרה לי.
אני מסתכלת על עצמי במבט מהצד.
עצוב לי על עצמי.
מה קורה לי, בעצם?
העתיד שלי היה ברור.
ועכשיו… כבר לא כל כך.
ואם הייתי נולדת במקום אחר, בזהות אחרת, כנראה שהייתי מרחיקה לכת גם במעשים. לא רק בדמיונות.
אפרופו דמיונות.
אני נותנת למוח שלי להציף.
תמיד אהבתי לדמיין דברים.
וכשרוב הסיכויים שזה לא באמת יקרה.. אז לפחות יש לי את הפינה הזו, של הדמיון.
לאות מתפשטת, מחליפה את העונג המתוק הזה ששייך לי. שרק אני יודעת עליו.
זמזום מתקרב לאוזני.
אין לי כוח אליו.
אני קמה בתנופה.
מחצתי אותו.
סיימתי עם הטרדן הזה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
וואוו
מהמםם
ואיך אני אוהבת את הלילהה
❤.
אהבתי ממש
תודה!
ה.ל.י.ל.ה.
איך שתיארת אותו
וואו
לילה.
לילה זה לילה.
יקום שחור ואינסופי.
כן.
תודה, מרשמלו.