זהירות, שטח אפור לפנייך!

נִגּוּדִים שֶׁל צְבָעִים
שָׁחֹר וְלָבָן
שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָּזֶה
יָצְרוּ שֶׁטַח אָפֹר.

עוֹלָמוֹת כֹּה שׁוֹנִים,
רַק בְּמֶרְחָק נְגִיעָה.
סוֹבְבִים הֵם סְבִיבִי,
אוּלַי זוֹ רַק אַשְׁלָיָה.

מִצְטָרְפִים עוֹד גְּוָנִים,
לְמָחוֹל הַצְּבָעִים.
מְגַלִּים לִי עוֹלָם,
לֹא כֹּה חַד מַשְׁמָעִי.

נִטְרָפִים אָז חוּשַׁי,
לֹא מוֹצֵאת לִי מָקוֹם.
הַגְּבוּלוֹת בְּתוֹכִי,
כָּבוּ כָּךְ פִּתְאוֹם.

בְּשָׁחֹר וְלָבָן
הַכֹּל בָּרוּר לִי מוּבָן,
וְיוֹדַעַת בַּדֶּרֶךְ לִצְעֹד.

אַךְ כְּשֶׁהַכֹּל מִתְעַרְבֵּב וְנִהְיָה לוֹ אָפֹר,
נֶחְסְמוּ צְעָדַי לֹא מָצָאתִי הָאוֹר.
אָסוּר הוֹפֵךְ לְמוֹתָר
וּמֻתָּר לָאָסוּר
וְהַכֹּל כֹּה מַפְחִיד,
מְשֻׁנֶּה, לֹא פָּתוּר.

הַכֹּל אֶצְלִי הִתְרַסֵּק
אֵין תָּמִים וְטָהוֹר,
וַאֲנִי עוֹד תְּקוּעָה לִי בְּשֶׁטַח אָפֹר.

כָּל רֶגַע נִלְחֶמֶת לִשְׁמֹר עַל שְׁפִיּוּת.
רוֹצָה קְצָת אֲוִיר, הַכֹּל פֹּה סָגוּר.
כִּי כְּשֶׁהַגְּבוּלוֹת שְׁקוּפִים,
שׁוּם דָּבָר לֹא בָּרוּר…