תפריט
ב"ה
שותפוות לזרוום אני מתחילה סיפור ואתן ממשיכות אותו
————-
"מלכה שמעת על הגזירה החדשה?" הוא נרעש, שתי פאותיו החומות מתבדרות ברוח החמה.
"מה הפעם?" היא שואלת בתערובת של כעס-כאב-והשלמה. ממשיכה ללוש באצבעותיה הארוכות את הבצק.
"זה לא גזרה כמו כל פעם" הוא מנסה לעורר אותה מאדישותה. "המלך מגרש את כל הזכרים הנאמנים מהארץ, ולנערות הלא-נשואות הוא לא מסכים לנסוע" "מה??" היא עוזבת סוף-סוף את הבצק. "הוא השתגע?"
"שש.. לכי תדעי מי שומע אותנו"
"אבל…מה? אבימלך, זה אומר שאתה עוזב את הארץ? אנחנו נפרדים? ומה יהיה עם דניאל? פדות? שילה? אמונה? ציון הקטן?"
"מה נראה לך? שלי לא קשה? לעזוב את ארץ ישראל? את רבי יהודה הלוי?" דוק עוטף את עיניו. "וחוץ מזה, מלכה. את לא תישארי לבד עם פדות ואמונה, הגזרה היא לנערות מגיל שתים-עשרה ומעלה, פדות רק בת תשע ואמונה… אמונה בת ארבע…"
"כן? וזה יותר טוב? להישאר לבד? מכל המשפחה? אני רק בת ארבע-עשרה" דמעות צצות לה בצידי העיניים היא מוחה אותן במהירות.
"את לא הנערה היחידה" הוא מעולם לא ידע איך להתמודד עם דמעות "המלך הקים לכול הנערות הנאמנות פנימייה מפוארת ממש"
"פנימייה? אתה מבין? המלך מנסה 'לקנות' אותנו להפוך גם אותנו לצדוקיות. באמת לא הבנתי למה הוא נותן לנאמנות ללכלך לו את הארץ ולא מגרש אותן כמו אתכם, הגברים" היא צינית, מעיפה את הצמה שלה בהתרסה.
"נכון, את צודקת, הוא בטוח שאתן חלשות-אופי, שאפשר לשנות את דרך החיים שלכן, אבל אתן תראו לו מה זה נאמנות" הוא מישיר איליה זוג עיניים ירוקות, נוקבות. "נאמנות לאלוקים לא משנה מה"
היא משפילה עיניים, יודעת שאין לה באמת ברירה אחרת. מרימה אותן חזרה, בוערות.
"אנחנו נראה לו מה זה נאמנות ללא פשרות" הדבש שבעיניה מעצים את הלהבה
"נאמנות לאלוקים"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
זה נשמע לקוח מאחד הספרים הטוביםםם!!!!
את כותבת נדיר, זה מרגיש כל כך אותנטי..
היי את פה?
אני דיי הסתבכתי… יש להם הורים? הם חיים לבד? 2 אחים תאומים או משהו? איזו תקופה הם בדיוק? את מי מגרשים- את כל המשפחות חוץ מהבנות הלא נשואות?
יש להם הורים הם שתי אחים לא תאומים…
הוא בן 16…
זה בארץ ישראל אחרי נס חנוכה… התקופה של הצדוקים…
המלך צדוקי…
האמת שבכונה הפרטים היו מטושטשים בשביל שזה יזרום למקום אחר לגמרי אבל פסדר…
זה נשמע כמו סוג של המשך לזירת הקולוסיאום ואבק וזהב
הספרים האלה היו האהובים עלי ועל הבסטית שלי. דסקסנו עליהם שעות. מתגעגעת אליה 💔
זה אותה תקופה…
משם ההשראה…
ואי את כותבת נדירר
אני גרועה בכתיבה אז לא אמשיך את הסיפור אבל אולי תכתבי לנו סיפור בהמשכים? נראה שאת טובה בזה!
ממני💜
ואי באמת שממש הייתי רוצה להמשיך אבל לא קראתי את הספרים הנ"ל בתגובות, ואין לי שום רקע או הבנה על התקופה…
רוצה להמשיך לנו את?
🙂
המשך-
—-
השמש היתה אביבית וצבעה את גגות הבתים באור חמים.
שני זוגות רגליים צעדו על השביל, מפריחים עננת עפר בהליכתם.
אבימלך ואלקנה אחזו בידיהם את המגילות בחוזקה.
חסר להם איזה צדוקי חמום מוח שיחליט שהם לא באים לו טוב בעין…
אבימלך זרז את צעדיו, מהורהר.
"אלקנה" פנה אליו בפתאומיות.
אלקנה הרים את ראשו, מתעורר מחשבותיו. "כן, אבימלך" ענה בדריכות, כחושש מהנושא השיחה.
"אתה יודע… עלתה לי מחשבה, בקשר לגירוש שלנו מהארץ וכל הסיפור הזה.."
"כן" ענה אלקנה באיטיות "יש עידכונים?"
"לא ממש, אבל עלה לי רעיון" הוא סיים במבוכה "אני צריך לדבר על זה גם עם ההורים שלי.." הוא נשך שפתיים.
זה לא מוזר לעשות שידוך בין אחותך לחבר שלך? אפילו שהוא בטוח במאה אחוז שהם מתאימים.. וככה שניהם לא יסבלו. היא בפנימיה והוא מהגירוש…
פשוט גאוני.. לא?
לפתע הוא קלט שכל הזמן הזה אלקנה עדיין מחכה לו..
"אוי, סליחה אלקנה. זה.. זה רעיון חדש, ו..קצת מקורי. אני חייב להגיד על זה לאבא שלי קודם" הוא אמר בחוסר נעימות.
אלקנה הנהן בשלווה, לפחות כלפי חוץ. "כמובן, רק אל תשכח לעדכן אותי במנחה.."
"כמובן" הוא נהנהן במעט הקלה, טוב שהוא לא נפגע ממנו.. לא נעים..
"עד אז אני כבר אספיק לדבר אית– עם ה-אבא שלי על זה"
אלקנה הרים גבה בפליאה, אך לא אמר משהו.
דרכיהם התפצלו והם פנו כל אחד לביתו.
"אז מתי זה קורה? מתי אנחנו נפרדים?" שאלה מלכה בחשש, "עוד שלושה ימים אסור לנו כבר להיות כאן" השיב אבימלך וממש לא היה נראה עצוב, חושש או פוחד. ניצוץ מוזר ומסוכן נראה בעיניו ניצוץ שהרתיע את מלכה, "אבימלך, אתה- אתה- מה עובר עליך?" מלכה לא שמה לב לאצבעות קטנות שנדחפות לבצק הנטוש- "אמונה!! את הורסת את הבצק, אני לא אוכל להכין מזה כעכים! רגע אבימלך, ומתי המלך פותח את הפנימייה המהוללת שלו? מתי אני הולכת לעזוב??" "מלכה את הולכת?- אמונה פקחה למולה עיניים מבוהלות- אני לא רוצה שתלכי- יבבה- אני אוהבת אותך, ואני לא יגע לך יותר בבצק טוב?? נשאה אליה עיניים תמימות, "אני הולך להצטרף לחבורת נערים, אנחנו הולכים להתגורר במערות באיזור יהודה ושומרון, משם ננסה לפתו– אני מעדיף לא לדבר כאן לידה, היא עלולה לגלות דברים, היי שלום אחותי, אולי אקפוץ לקחת קצת מהכעכים שלך…"
"מה?? אתה נורמאלי? אתם נורמאלים?המלך ירדוף אותכם הוא לא יסלח על ההשוואה שבין היוונים אליו"
"מלכה, את לא שאלת את עצמך למה את הרווקות הוא משאיר בארץ? למה הוא מארגן לכן פנימיה? מאז מלחמת 300 הנערות, שהבונדעים חטפו, אם את זוכרת, רק את הצדוקיות. נשארו מלא בנים צדוקים שאין בנות שהתחתנו איתם המלך החליט לשטוף לכן את המח ואז לחתן ביניכם הוא יודע שאתם תעדיפו להיות צדוקיות- אפילו רק כלפי חוץ מאשר להישאר רווקות"
"מה? מאיפה הקרצתה את זה?"
"את לא חייבת להאמין אבל זאת האמת ו… ודרך אגב" ניצוץ צוחק בעיניו "יש לי בשבילך שידוך"
וואי הקרצתי פה את חיי אבל תזרמו?