געגוע חזק

התגעגעתי לימים בהם הייתי מנהלת קו
קו שיש בו אלפי מאזינות חמודות
שנותנות הרבה כוח וחיזוק מאחורי הקלעים

התגעגעתי לימים בהם היו מאות הודעות
והרבה שאלות מתי ולמה ואיך
הרבה שיחות נכנסות ובקשת סיסמא אחת קצרה

התגעגעתי לימים בהם הייתי משאירה הודעות
מחזקות מעודדות ומלאות אמונה ותקווה
כל אחת שם התחזקה והתעודדה וגם אני

התגעגעתי לימים בהם הייתי משוחררת
לא הייתי צריכה לשקול כל צעד שאני עושה
כל צינתוק שאני משאירה

התגעגעתי לימים בהם הייתי אני,
בחורה שכולם אוהבים מדברים וכן מעריצים
מעריצים ממקום אמיתי בלי ריכולים
מעריכים תומכים וגאים

מתגעגעת לרגעים שעכשיו כל כך כואבים
ובחיים לא אצליח לבטא את זה
אפילו לא בכמה מילים וחרוזים.

לפעמים אני מחכה שאותם אנשים יעריכו
יעודדו, יתמכו,
ולא רק יכעסו על כישרונות וחוסר גבולות
לפעמים אני מחכה להודעות שיתנו כוח
אז מה אם אני כבר לא שם.

ולא לפעמים כן רוב הזמן אני מפחדת
מפחדת לאבד אתכן
מפחדת לאבד את עצמי
מפחדת לזרוק את כל העמל כמו נייר קטן מקומט

ויש ימים שהדפים לפני, סופגים את הדמעות
מליוני ההכנות ועשרות השאלות
שיושבות ומחכות שמשהו יענה עליהם
שמשהו יקשיב לכל התוכן שהוכן
וכרגע יושב בדד בתוך נילונית מסכנה
שצוחקת עלי,

לפעמים אני רוצה לזרוק אותה
אבל אין לי אומץ, בא לי להוכיח לעולם
שיום יבוא וה-כנס יצא לפועל
בא לי להוכיח לכולם
שיום יבוא ואחזור להיות מי שהייתי
בחורה מלאת שמחת חיים
ולא אחת שחקנית שמנסה להחזיק את הראש מעל המיים

שמנסה להשאר שפויה מול אדם אחד נורמלי
סליחה טעיתי – בתוך תוכי אני יודעת שהוא לא

זה הוא הקיצוני זה הוא הפסיכופת
שמכניס את כולנו לאיזה כת
זה הוא שמעיז להוכיח אותי
מה שהוא עושה וחושב שזאת אני

ובס"כ בא לי לצעוק לכולם
תמשיכו לאהוב תמשיכו לתמוך
תשארו כאן ואל תלכו
אני עוד אגיע רחוק בקרוב

רק בבקשה תבטיחו לי שאני לא היחידה שמחכה.