לא נטשה אותי אהבתך

אמא רחל, רציתי לבקש סליחה.
על כל האכזבה, על כל הבגידה.
רציתי להשאיר לך מכתב קטן ממני
שתקראי
שאולי בלב שלם לי תמחלי
שיצאתי עם עגילים לרחוב
למרות שניסיתי להסתיר..
הן היו מדיי גדולות, בולטות
למרות שהן לאוזן צמודות ולא ארוכות..
מהשיער הציץ ברק לבן
ואז מישהו הסתכל עליי
ובא לי לבכות
שהייתי מקושטת מחוץ לארבע אמות
וסליחה שכשהתפללתי ביציאה לרחוב
"ריבונו של עולם,
בראת צדיקים ובראת רשעים.
בראת גן עדן ובראת גהינום.
יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקיי אבותינו
שאל יכשלו בי בני אדם"
התפילה המקובלת מדורי דורות..
לא התכוונתי באמת.
רציתי שיסתכלו, לא רציתי ת'אמת
מחקתי ת'חותמת
ממצחי הזך
שכבר לא היה טהור כל כך
כי לא נמרחו בו הדמעות שלי
של יראה ואהבה
נמרחו בו רק דמעות של תקווה
לקב"ה שיעורר את נשמתי,
לא מצאתי חוץ ממנו מקור לתרופתי
מרגוע לכאבי..
אבל אמא, תגידי
התתקבל אי פעם מחילה?
הדמעות מציפות לי את כל הפנים
אני לא מאמינה שכך בגדתי בך אבא אלוקים..
בא לי לתת לי כאפה,
מה את עושה בכלל בקניון?!
את שואלת אם מותר לקנות שם גרביים,
בסוף מסתובבת בהרי הדמיון
בין החנויות
בפנטזיות עם חברות..
איבדת את הראש,
איבדת את הכל!
שכחת את מהותך.
ונפשך בחרה בחול..
אבל נשמתך הטהורה נאבקה על מקומה,
לרגע את השם לא שכחה.
אז אמא,
האם תתקבל אי פעם מחילה על שירים?
שהכנסתי במזיד לאוזניי טומאה של זמרים?
אחרי שחודשיים אני בוכה על כך שאנשים לא מבינים
שהאוזניים שלי רגישות
שישמעו באוזניות
שלא יכניסו לי טומאה לתוך הרגשות
החלשים.
שבין רגע לה' או לצד אחר מתעוררים
השאלה, השאלה היא מה שומעים..
החצאית שלי בחמש ס"מ התקצרה
הדמעות שלי קרעו את עטיפות התפאורה.
הנשמה שלי ניסתה לשכנע בכל כוחה
אבל אמא היא לא הצליחה! היא הייתה כה חלשה..
היא רדפה אחריי מיליון דברים בעולם
רצתה לברוח, מה', מהעול, מכולם.
רצתה לחיות פשוט את תענוגי החיים
בלי להרגיש עוד געגוע לאלוקים.
אבל מה אני אעשה שהרגשתי?
להפסיק לאהוב לא הצלחתי..
להפסיק לפחד לא צלח,
למרות שרצו לי בראש המון היתרים כל כך..
לא העזתי להקשיב
לקול הנשמה.
כל פעם שראיתי ברחוב את העבר שלי
זה צרב, זה כאב, זה שרף
רציתי לחוזר הביתה!
רציתי אמת, רציתי בחופש לבחור
בחופש של האושר לעשות את רצון אבינו שבשמיים.
שעה אחרי זה הגעתי הביתה,
וה' הגשים לי את מה שביקשתי.
חזרתי להתאהב בך אבא,
חזרתי לזכור מאין באתי.
בת של מלך אני,
יהודייה קדושה!
תודה אמא שהתפללת עליי,
תודה אמא רחל
שבכית על בנייך
תודה על עזרך
תודה על קדושתך,
תודה שריחמת על ביתך..
רוצה לתת לך חיבוק,
התגעגעתי כל כך
מרגישה שחזרה אליי קרבתך.
תראי כמה התרחקתי בסה"כ תשעה ימים..
ולא סיפרתי את הכל כי זה מביך מדיי לכתוב
וזה ארוך בלי סוף, הרגשות, הנפילות, התפילות, העליות
ועדיין לא נטשה אותי אהבתך.