לב חלול

שלום בננות
אני רוצה להגיד משהו
ואני אגיד שמה שאני כותבת לכם אני העזתי לפתוח עכשיו שחוויתי אותו לפני כמה שנים.
אני לומדת בבצפר און – לין
בכיתה ו-ז
זה הכיתות שהשיא של גיל ההתבגרות
בנושא מסוים
שבנות עוד לא הבשילו בו
המילים..
אני בגיל הזה חוויתי בכיתה כמו חרם
בנות פגעו בי ותפסו אותי על כל מילה
למה?
אחד כי פשוט אני הייתי בעד מורות והם לא אהבו את זה
וגם
סתם..
מצאו שעיר לעזאזל – שזה אני
בגלל שאני לומדת באון-ליין
אז כותבים, וכתיבה זה אחרת בלפגוע בפרצוף
כל יום כשהתעוררתי
אני לא רציתי לקום
למה לקום?!
בשביל שאני אכנס לכיתה ועוד הפעם יצחקו עלי
כדי שעוד הפעם בנות יצאו מהחדר ועידה בעבודה משותפת
כי אני נמצאת שם??
היה לי תקופה שאני חשבתי
בשביל מה לחיות?
ברמה אמיתית ממש.

הבנות האלה לא היו רעות
הם פשוט לא ידעו מה הם מעוללות
הם לא חוו שבועות ללא שינה
שאני בפחדים וסיוטים
שאולי גם המשפחה תעזוב אותי?
המצב הזה גרם לי לנזק עד היום
שיש לי פחדים לא מוסברים
שהפחד עולה לי
והוא התחיל מהמצב הזה
אני יכולה להתפוצץ
בהתחלה
אני לא יכלתי לעשות כלום
לא להיות בחדר בחושך
לא לחשוב מחשבות
לא לישון – כי אולי אמות?
לא מסוגלת להיכנס להתקלח
כי אולי מישהו פתאום יצוץ לי
ויקח אותי..
ועכשיו יש לי את זה קצת
ירד ב"ה
ואני לא התכוונתי לשתף את זה לכיף
אבל אני רוצה להגיד
לפרסם
רק לדבר אחד
במילים יש 2 צדדים
– לרכך ולעזור
– לפגוע ולהרוס מבפנים
אז לפני שתוצאיו מילים
ובמיוחד לפני שתכתבו הודעה
שאולי תפגע
תחשבו
ותנסו לדמיין את עצמכם
מקבלות הודעה
אומרים לכם בפנים
תחשבו לפני זה
כי זה יכול להרוס חלקות שלמות
אותי זה הרס
ואני עדיין מנסה לתקן את הלב השבור שלי..
לי כבר אי אפשר לעזור
את ההרס שלי אי אפשר למנוע
אני רק מבקשת דבר 1
אל תעשו את זה לאחרים!
אל תהרסו חלקות!
ואם אתם מרגישות ככה
תפנו לאחרים
תבקשו עזרה
שלא יקרה
מה שקרה לי

נ.ב. – תודה לחברות המהממות שלי שקיבלו אותי עם כל ההתבכיונות שלי היום
שעודדו אותי לכתוב את הפוסט
אינעליכםם בעולם!!