הייתי סחוטה. מותשת.
כבר לא יכולתי ללכת יותר. צנחתי על ספסל חצי שבור בפינת הרחוב, בוהה בנקודה אי שם בחלל האוויר.
עצמתי את העיניים. נדמה לי שנמנמתי קצת.
"נחמה'לה!! נחמה'לה שלי!!"
פקחתי את העיניים. מרחוק ראיתי אותה, אישה גדולת ממדים מקפצת ומזנקת לעברי.
לעברי???
כן. זה היה נראה שהיא רצה אלי.
מצמצתי. הייתי מעורפלת משינה קצרצרה.
אחרי חצי שניה היא כבר התנפלה עלי בחיבוק מוחץ. כמעט נחנקתי.
היה לה ריח דוחה של קלמנטינה ואבוקדו ואולי גם חצילים— "נחמה'לה, יפה שלי! כמה התגעגעתי אלייך!" היא ליטפה את הגב שלי. רציתי רק לברוח. בקושי יכולתי לנשום. "אני— אני לא נחמה'לה, ו—" התנשפתי.
היא בכלל לא שמעה אותי. "איך בלימודים, נחמה'לה? כמה זמן לא ראיתי אותך! אויי, אוי!" היא הרעיפה עלי נשיקות בכל מקום וכיוון אפשרי. הרגשתי שעוד-עוד רגע אני נחנקת, או מתעלפת, או שניהם, במקרה הגרוע ביותר. כמעט צרחתי עליה שהיא קרצייה ומעצבנת ומה זה להתנפל ככה על חסרת פשע באמצע יום בהיר. פשוט התעללות.
בכל זאת דיברתי בנימוס. "סליחה, גברת, אני חושבת ש…התבלבלת", גמגמתי. היא התרחקה קצת, משחררת אותי מהחיבוק המוחץ, פוקחת עיניים ענקיות שכמעט יוצאות מחוריהן. הסתכלתי עליה. התבוננתי בעיניים שלה. זה היה נראה כמו… שני מלפפונים ירוקים חתוכים לעיגולים ענקיים. כמו… שתי עגבניות מנופחות שעוד רגע מתפוצצות. כמו…
"נחמה'לה?" היא בחנה אותי.
"אני לא נחמה'לה! אני מירי!" כמעט זעקתי.
היא התרחקה עוד קצת. אולי נבהלה. "את לא נחמהל'ה?" היא גירדה בקדחתה, מתביישת בעצמה.
נענעתי בראשי. מתאפקת לא לסתום את האף מהריח הדוחה כל כך. כמעט והתעטשתי.
"אוי, ילדה חמודה. סליחה, אני כל כך מצטערת… חשבתי שאת נחמה'לה, הנכדה היקרה שלי, איך יכולתי להתבלבל? סליחה, סליחה ש…הפרעתי לך… קצת" היא האדימה כמו סלק בתוספת עגבנייה. ונראה לי גם גמבה ופלפל חריף.
הזדעזעתי. היא חשבה שאני נחמה'לה, הנכדה היקרה שלה. והיא עוד חשבה שהיא הפריעה לי קצת. קצת!
"טוב… לא נורא, גברת. שיהיה לך יום טוב". מלמלתי. היא הלכה. נשמתי לרווחה.
הגעתי הביתה ממורמרת. בדרך הספקתי עוד להחליק על בננה, לצנוח על הרצפה ולקבל שתי בומבות בראש.
אה, ולהתנצל בנימוס מהשכנה שנתקלתי בה כשרצתי במדרגות. אוה! כמה גערות ונזיפות היא הרעיפה עלי…
נכנסתי למקלחת מרעננת. בדרך לכביסה הרחתי את החולצה הסגולה שלבשתי היום.
היה לה ריח דוחה של קלמנטינה ואבוקדו ואולי גם חצילים—
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
את כותבת טוב.
זה אמיתי?
תודה.
ולא, זה לא אמיתי, אל דאגה😂
פשוט תחביב כזה.
תכתבו לי אם מעניין אתכן עוד קטעים כאלה.
זה באמת קרה?
אם כן נשמע שעברת הרבהה:)
נראה שלמרות הכל השם שלך מעיד על אופטימיות…:)
לא קרה😝
וכן, אני מאוד אופטימית, סתם לידע כללי
אבל אוהבת לכתוב קטעי הומור משעשעים😅
🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣
אלופה!!!!
את כותבת מושלם!!!!
תעלי עוד עוד
תודה אלופת העולם😇
אוי וי זמיררר
אמא
פאדיחותתת
מזכיר לי שפעם אחת כשהייתי קטנה רצתי אל אבא שלי וחיבקתי אותו
לאחר כמה שניות קלטתי שזה דוד שלייי
תני כיף כחולת עיניים🖐
זה כבר כן קרה לי😝
ולמי לא??
חחחחח אהבתייי
רק ראיתי את הכותרת חייכתי 🙂
תודה במבית.
איזה כיף לי שגרמתי לך לחייךך