מרוסקת יותר ממך

אבלה וחפוית ראש אני פונה אל המיטה
איך אקרא שמע ישראל כשאמי כעת בוכה?
מה בסך הכל אמרתי, שלעבור אני רוצה?
שבמקום לימודיי קדושה אינני מרגישה?

אחרי דקות ארוכות של שתיקה ומבוכה
שאני עומדת דום, קפואה, אחרי שפגה בי שמחה
פתאום גם לי מתחשק כעת לבכות
איך ציערתי אותך אמא? אני ריסקתי לבבות?

לא ידעתי שאצלך זה נושא כל כך רגיש
שלבת שלך לא טוב? שאצלה בלב מעיק?
קשה לך לשמוע שבמשך חצי שנה
היא תעבור למוסד לימודי שלישי
תראי אמא, אני מבינה

אבל עד כדי כך להתחיל לבכות מולי
על דבר כזה? האמנם?
עכשיו אני שבר כלי.

אחרי שחזרתי משיעור שהניף אותי לשמיים
הייתי מאושרת
אף אחד לא יוכל לקחת את חיוכי בשום דרך אחרת,
כעת אני מרוסקת
אמא, יותר ממך.
לא יודעת איך אשן
איני מכירה בצערך

רק יודעת שאולי זה לא היה הזמן
זרקתי משפטים באוויר שהביאו לי מספר
של סמינר, סוף סוף! הסמינר הכי טוב.

אבל אמא איך הייתי יכולה לנחש כזה דבר?!
שללב שלך קשה לשמוע שלבת שלך קשה?
אמא, איזו אמא את? טוב דיי זה לא יפה..
סליחה, אני מבקשת. מתחננת על נפשי
תמחלי לי רק הפעם? לא יודעת מכאובי.

בבקשה, אמא, נו
זה עושה לי כל כך רע
לשמוע שבגללי מעיניך זלגה דמעה

אני רק רוצה לראות חיוך נסוך על פנייך,
התצטרפי למסעי או שינטשו אותי ידייך?