מה שעלי עובר…

הדמעות נוטפות
מהעינים
והלב שוב בוכה
שבעתים
מהכאב שנשאר
שמוחבא
מהכאב
שיד לא נגעה
שצעק הוא מכל הצדדים
ורצה הוא לפרוץ מבפנים
שבכה
התחנן על חייו
ורצה רק לצאת
למרחב
אבל כֵלא כַלא את חייו
בשם סטיגמות
ציבור
מה מותר
ואסור לדבר עליו כלל
ונשאר הוא לבד
שם
גדל
התרחב
וביצבץ
וכאב
ונגס הוא בכל המרחב
והלב רק צעק
נו
תצא
זה כואב לי
ולא מכסה
אבל סטיגמות דברו הם בקול
וקברו כל דיבור
את כל קול
וגדל
התפתח
לבד
עד שערב אחד הוא נפרץ
בלי מחסום
בלי שליטה
בלי ריסון
ודרש תשומת לב
ועידון
ועכשיו…
רק נשאר לבא האומץ
שיבא ויכבוש הבמה
כי אם סטיגמות אני לא נלחמת
נשאר לי
כשאין לי
ברירה….