אבודה – בדיקה

72
במבית קטנה

היי חברותת
רוצה סתם לבדוק את הסגנון כתיבה שלי…
עשיתי דמיוני, סוג של מדע בדיוני כזה.
תגידו את דעתכן 😎
תודהה ♥

פתחתי את העיניים לאט.
שחור.
זה מה שראיתי.
ואז עיגולים.
הרבה עיגולים.
סגולים.
סגול מצמרר.
הם רצו.
התחברו.
לעיגול גדול.
שגדל, וגדל, וגדל.
עיגול סגול.
ענק.
עד שראיתי רק סגול.
ואז עיגולים.
הרבה עיגולים.
שחורים.

אויי לא… אני יודעת מה יקרה עכשיו…

"דיייייייייייייייי"

מה. מי זה??
יש איתי עוד מישהו במקום הזה???
לא.
זאת אני.
אני צעקתי.
א-נ-י
מה זה אני בעצם??

פתאום פילחה לי מחשבה את המוח.
'מרים? את בסדר?'
רגע, מרים זאת אני? מממה פתאום אני שואלת את עצמי?
'אני רואה את המחשבות שלך, הכל בסדר, עוד מעט תתעוררי ו…תביני הכל'
מה???
פתאום ראיתי אור, חזק, מסנוור.
ואז ראיתי.
אני על מיטה, קשה. כחולה.
עמד מעליי מישהו, נראה מדען.
הקמטים שבמצחו התיישרו ברגע שראה את העיניים שלי פקוחות. הוא הסתובב ישר למחשב, בלי לומר לי מילה. והתחיל להקליד במרץ.
ואז הרגשתי איך הראש שלי מסתחרר, ומחשבות התחילו לרוץ לי במוח.
'מרים, זה אני, המדען, עשיתי לך ניסוי ואני יכול לשלוט לך במחשבות, תגידי, מי את?'
מה? מי אני? הוא קרא לי מרים, זה לא השם שלי?
'טוב… אולי עכשיו את לא זוכרת, כנראה לוקח לניסוי כמה שעות להתעדכן אז בנתיים… לכי לישון.'
לישון? לאא אני לא רוצה לישון!! רק לא עיגולים.. שחורים… סגולים.. ו..
'לישון, אני אדאג שלא תראי את העיגולים האלו, רק תשני'
לא יודעת למה, הקשבתי למחשבה המוזרה הזאת שהמדען השתיל בי, ונרדמתי.

—–

פתחתי את העיניים שלי שוב, אבל הרגשתי אותו דבר.
המדען הסתכל עליי מאוכזב
"מרים, את עדיין לא זוכרת?"
הבטתי עליו בטשטוש
"לא"
ראיתי פתאום תיק בצד, מונח.
לקחתי אותו והוצאתי תמונה.
ראיתי אותי.
ואיתי איש, ואשה.
איך הם קשורים אליי?
המדען לקח בהחלטיות את התמונה מהיד שלי.
"זהו, את יכולה לקרוס"
"לקרוס?? ל..למה?? ולמה אסור לי להסתכל על התמונה שלי ושל…"
"ההורים שלך"
המדען פתאום לחש, עיניים כבויות.
ההורים שלי? ו…איפה הם עכשיו??
"מי אתה?"
המדען הביט בי פתאום במבט אחר, והשיב:
"אני אדם שרוצה לעזור לך"
לעזור לי? למה? מה קרה לי?
"אבל למה?"
"אבא שלך…הוא הציל לי את החיים. אני רוצה להחזיר לו"
"אבא שלי?"
הכתפיים של המדען נשמטו
"כן.. אבא שלך.. הוא היה אדם טוב"
היה?
היה???
מה..למה?
מה קרה לו?
"התאונה…"
המדען ניסה לרמוז לי בעדינות.
ופתאום קלטתי.
התמונה הייתה כל כך מפחידה ו…
"לא!!! לא!!! לא!!!"
מי צורח ככה?
מה ההיסטריה?
זאת… אני??
המדען הביט לצדדים, מבוהל
"אל תצעקי, יכולים לשמוע אותך ו…"
"ו…?"
שאלתי רפויות, למרות שידעתי את התשובה.
גם המדען ידע.
"את יודעת."
"לא, אני לא רוצה לדעת."
"אין לך ברירה, החיים חייבים להמשיך"
"אבל…"
"תמשיכי את ההורים שלך"
בום.
להמשיך. את. ההורים. שלי.
בשביל זה נולדתי?
כנראה שכן.
נולדתי.

—-

"היא התעוררה"
"ו…?"
"נזכרה בערך, התפרצה, אמרתי לה שהיא צריכה להמשיך את ההורים שלה, נהייתה שקטה פתאום"
"זאת הייתה טעות מצידך"
"מה?"
"הזכר של ההורים שלה מסוכן לה עדיין, אתה יודע איך התאונה קרתה…"
"יודע, אבל אתה גם יודע איזה מסוכנת ההתפרצות הזאת, היו יכולים לשמוע אותנו בחוץ"
"עד כדי כך?"
"לך תבין, טראומה"
"ואתה שולט לה על המחשבות?"
"בערך, יכול להשתיל לה חדשות, אבל לא לשנות את הקיימות"
"אז תשתיל לה משהו! שתחשוב שזה בא מעצמה!"
"לא, היא יודעת שזה בא ממני"
"אמרת לה?"
"היא חכמה"
"זה לא משכנע אותי, אתה אמרת לה."
"זה משנה?"
"כן."
"אני חייב להורים שלה, לא רוצה לשנות אותה, להשאיר את האישיות שלה, אבל לא החדשה והפצועה, הרגילה"
"איך תעשה את זה?"
"לא יודע"
"תמחוק לה את כל הזכרון"
"השתגעת? זה יהרוס את האישיות שלה לגמריי, ראית פעם אדם בלי עבר?"
"תמיד יש פריצות דרך"
"לא באישיות של ילדה"
הוא חתם פתאום, ויצא מהחדר.
האדם שנשאר בחדר נאנח, הסיפור מסובך, מידי.

—–

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
בחיים. לא.
newEmotionIcon_22

מאטי

לא מפריע לי כלום כמעט. מאז שדיברתי טיפה, ויצא לי שטף. במקום לשתוק הקאתי מילים...
23

הלב הפועם

היי אני הילדה החזקה בבית. בחברות .במישפחה מגיע הלילה והבכי נישפך בנהרות החיים...
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_61

תלושה🍂

בואו תעשו לי ניתוח לב פתוח תנקזו מוגלה תתפרו לי פצעים תחבשו חבורות בואו תביאו...
נגיד שאני חזקה
icon_66

חזקה או לא

היי אני הילדה החזקה בבית. בחברות .במישפחה מגיע הלילה והבכי נישפך בנהרות החיים...
להיות פרפר
70

תלטלי

כשהשקט הופר התחלף בגערות לאין מספר כשסערה בפתח ואפשר היה לממש ת'מתח רק התחשק ...
מילה שווה עולמות!!!!
51

לב רגיש בכמות גבוהה 😔

אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים, המון דמעות! הידיים העיניים וכל הפרצוף שחור ...
ועוד אחד נפל היום💔 ואתמול נפלו עוד שתיים💔ודי זהו אי אפשר כבר!!!!
icon_44

מצולקת

עוד אחד!!! והלב נקרע. רגע רגע עוד שלוש!!!!! אי אפשר להכיל יותר. לא מאמינה!!!!...
newEmotionIcon_09

פצפונת

מי ביקש ממךָ לפעום מהר כל כך, לפלח פחד להבזקים קצרים, מטושטשים מעייפות. מי בי...
פוסטים חדשים
יֵשׁ, אִם. טוֹוֶה.
פרח

עיניים של ים

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּרְגִּיעַ לִרְאוֹת, אִם אַתְּ רְגוּעָה. יֵשׁ דְּבָרִים שׁ...
להפוך למישהי שאת לא
newEmotionIcon_22

הלוואי ולא

כאב זה להפוך למישו שאתה לא? ואנחנו הבעיה כשאין פיתרון? לזכור על מה נלחמים בשב...
נשימה.
24

שולינקה

הִבַּטְתָּ אֶל הָאֹפֶק הֵם שָׁמְעוּ אוֹתְךָ: נוֹשֶׁמֶת, נוֹשֶׁמֶת. הִתְקָרַבְ...
חברות, אני, והאתר
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_38

אנוכי:)

יש לי כמה שאלות: 1- יש לך משתמש נוסף באתר שבו את משתפת? 2- חברות שלך יודעות א...
מקום לפרוק_3
167192224363a7824363fb6

ניילונית

היי שותפות! זה בדיוק המקום שלכן לפרוק:) והפעם בסגנון קצת יותר קליל, כסףף שפכו...
ממלכה לחיים 61
newEmotionIcon_03_48

רעואל

"כאשר עומדים מול אויב הרוצה לראות את דמך ודם עמך נספגים באדמה – אי...
newEmotionIcon_03_54

מישהי

מתי חברות טובה נקראת קשר בריא ומתי היא חוצה את הגבול?
ככה?
167192228263a7826a5c514

LOVE

לא נראלי שכל לב שבור הוא לב טוב אבל כל לב טוב הוא שבור..?

6 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות