זְעָקָה בְּרָמָה

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
שָׁם יָשַׁבְנוּ
עַם שָׁלֵם, כֻּלּוֹ אָבֵל.

כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי
וְהִתְפָּרְדוּ עַצְמוֹתַי
נֶעְקְדוּ, נִשְׁחֲטוּ, נֶאֶנְסוּ. נֶחְטַפְתִּי

מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם
כִּי אֵינֶנִּי.
טַאטֶע, מֵהַשָּׁמַיִם תְּרַחֵם?

מָתַי שְׁבוּתֵנוּ תָּשִׁיב לְאֶרֶץ?
אַיֵּה הוּא מְשִׁיחֵנוּ,
בֶּן דָּוִד, בֶּן פֶּרֶץ?

אָז יְכַתֵּת אֵת מֵחֶרֶב
וּבַיִת מִבַּרְזֶל
עוֹד יַעֲלֶה תַּחֲנוּנֵינוּ מֵעֶרֶב.