פאנפיק- חלק ##3. מרגל להשכרה😎

תודהה על כל התגובות!!❤️ שימחתן אותי ונתתן לי מוטיבציה להמשיך😍
שוב, הביקורות והארות שלכן נותנות לי מלא. אז לא לכתוב סתם "מהמם" כי אני יודעת שזה לא😁 בכל סיפור יש חלק שצריך לשפר.
ואם אין לכן כוח להשקיע ולכתוב ביקורת- גם "מדהים" יהיה טוב🤭
בהנאה!😎

★

"אייל, איפה אתה, אנחנו כמעט סיימנו לסלק את הנמרים מהדרך" אלי התקשר לאייל, לוחש.
רעש סטטי. "אלי, שומע? רות עבור". אייל סוף סוף ענה, מסביבו רוחות שורקות.
"אייל, כמה קילומטרים אתם נמצאים ממנו?" שאל אותו אלי.
"כ-3 קילומטרים ממכם. קרתה לנו תקלה, עכשיו נחלצנו ממנה". קולו של אייל מקוטע.
"יופי, מעולה. אפשר רגע את תומר?"
אין תגובה.
"אייל?"
"אייל!!"
אין תגובה.
הקשר נותק.
"ניתוק בתקשורת, אני חוזר, ניתוק בתקשורת" אלי התקשר מבוהל לאורי.
"מה?" אורי גיחך בעצבנות.
"אורי, אני צריך לאתר אותו במהירות! בשיחה האחרונה שלנו", רעד חלף בגוו של אלי כשאמר זאת, "בשיחה האחרונה שלנו הוא אמר שהוא נמצא שלוש קילומטרים ממנו. אני חייב לאתר אותו ואת תומר זריז". חזר שוב אלי על המשפט, מודאג.
"אוקי, נצטרך לערב פה את מחלקת הסייבר". השיב לו אורי בהיסוס קימעא.
"מעולה. אורי, שים איכון על המכשיר שלי".
"מייד, המפקד" אמר אורי בצחוק קטן.
"תודה".
★

מרתף טחוב בפאתי עזה.

אייל ישב על הכיסא כשעיניו מכוסות, וידיו ורגליו קשורות.
מולו החוקר החמאסניקי ישב, כעס בעיניו הרעות.
"אתה יכול להסביר מה אתה עושה פה?" השומר רתח מזעם.
"אני סמיר! אחי, אינתא מג'נון? כבר אמרתי לך חמש פעמים!". אייל התנועע מעט במקומו, ופלט זעקת כאב כשהחוקר נתן לו בעיטה.
"אנחנו יודעים שאתה מרגל ישראלי, אל תיתמם". החוקר חשף את שיניו במעין חיוך.
"בוא נעשה הכרות ידידותית. בסדר? אני מניח שאתה כבר יודע מה השם שלי, הרי אמרתי לך כבר שאני סמיר. אז בוא תגיד לי מה השם שלך". אייל חייך חיוך קטן, כשהחוקר פלט גידוף עסיסי.
"טייב. אז אתה אייל, ואני עבדאללה. בוא תיזרום איתי".
"אוקיי". אייל תהה מעט מה עובר במוחו של אלי כרגע.
"לאיזו יחידה קרבית אתה משתייך?"
"אני חייל ביחידה אחת אפס שלוש, בצבא אסד".
"לא נכון!" אגרוף הוטח למרכז פניו של אייל, פרץ דם ניתז החוצה משפתיו העליונות ומאפו.
"אל", בעיטה, "תשקר", אגרוף לסרעפת, "לנו".
אייל השתעל והישתנק, יורק דם.
ידו שלחה אותות מכאיבים למוחו.

"בוא נשאיר אותך עוד קצת. נראה אם אחרי כמה ימים ללא מזון ושתייה תוכל לזמר לנו". חייך חיוך מלא שמחה לאיד.
עבדאללה יצא, טרק את הדלת ונעל אותה.
אייל ניסה להתרכז מעט, לא לאבד את השפיות.
מה עבר עליי עד עכשיו?
אוקי. נכנסתי למנהרה חשוכה שראיתי ושמעתי משם בכי של תינוקות, אז חשבתי שהחטופים שם.
והם באמת היו שם.
אבל אז אחד השומרים ראה אותי מתקרב עם תומר, וירה לעברינו יריות אזהרה.
הלאה. מה קרה אחרי זה? עודד אייל את עצמו להתרכז. אגלי זיעה נצצו במצחו, אבל הכאב היה ניסבל יחסית.
ברחנו מהם, כל אחד לכיוון אחר. ואז אלי התקשר.
מעולה. אתה מתקדם. נסה לשחזר מה קרה כשהגעת לפה.
תפסו אותנו. זה היה מלכודת.
מי שם את המלכודת? אייל שאל את עצמו.
אני לא יודע.
אוקי. המשך הלאה. הדם קלח משפתו ומאפו של אייל ללא הפוגה. הוא ניסה מתוך ענני הכאב והעירפול לנסות כמה שיותר להבין מה קרה לו.
שמו לי סמרטוט על הראש, קשר את הידיים ומאז אני לא זוכר כלום. כנראה הזריקו לי זריקת הרדמה.

אייל ניסה להניח את ראשו על כתפו, לנסות לנוח קצת. אבל לא. הכאב הלם בו מכל כיוון. הוא ראה על רגליו וידיו חבלות יבשות.
אולי הם עשו בי לינץ' אחרי שהורדמתי. חלף בו הרהור ציני. 'איזה הומנים'.
הדלת נפתחה.
נכנס בעדה שומר אחר, לא החוקר הקודם. הוא השליך את אייל על הריצפה כאילו היה חפץ, ובעט בו. אייל פלט אנקת כאב.
"תעזבו אותי, אני סמיר, מה יש לכם?" אייל צעק מתוך מסך הערפל והכאב שאפף אותו מכל כיוון.
ציר הדלת חרק שוב. עוד שומר נכנס, ובידו היה מקל משונן, חפיסת סיגריות ומצת.

הוא נתן לשומר שכבר הפליא בו את מכותיו את המקל, ולעצמו הדליק סיגריה.
השומר הראשון, היכה בו את המקל פעם אחר פעם. אייל נאנק מכאב.
וכשהשומר שעישן סיגריה זרק אותה מעליו, בוערת, הוא איבד את ההכרה, ושקע בעילפון מבורך.

סתם שאלה, מישהי יודעת למה אני לא מצליחה לעצב את האותיות?
היו כמה קטעים שהייתי אמורה לעצב אותם באופן שהאותיות נוטות הצידה, וזה פשוט לא עבד.

נ.ב. ושתדעו, שזה היה נורא קשה לכתוב את זה.😁
למה?
בגלל ששלוש פעמים הקטע עם אייל נמחק לי..🤭
כל פעם הייתי צריכה לשחזר מחדש😣

כפיים כפיים לספרייהה!!😎