"להתנפץ לרסיסים, ולהשליך את השברים לים.."

(ים – המקום מפלט שלי, רגוע וסוער בו זמנית, כמוני..
כתבתי את הקטעים בימים שונים וחיברתי אחר כך)

לים
רק לצאת
מתחננת
בשפתיים קפוצות
ואף אחד לא מבין
ולא מקבל
תבואי ונראה
המשפט הזה לא עוזר
ובולעת שוב ושוב ושוב
את הבכי
עמוק עמוק
מחכה לרגע שיבוא
עדיין מחכה..

|

ים
מתיישבת על החול
מציירת לב
עליו שריטה ועוד שריטה ועוד אחת
עד שהוא מתמלא לאפס מקום

מגיע גל וסוחף את הלב אליו

אני אוספת את מה שהיה פעם לב פועם
וזורקת לים את השברים
לחומת השתיקה והבדידות