ים של דמעות

מה קורה שנים לא הייתי פה (שוב שבוע וחצי)
אז ככה לפני שלושה חודשים יצא לאוויר עולם השיר היפיפה של נותי ליברמן (קוראים אותו נוסי),
ים של דמעות, הוא נגע להרבה אנשים בלב בכל המגזרים (חוץ מהקול שמזכיר את חנן בן ארי גם הוא חרדי שחצה מגזרים) ואני נוסעת באוטובוס ושומעת את השיר ברדיו של גלגל"צ או גלי ישראל אני באמת לא יודעת.
אבל למה כל כך אנחנו אוהבים אותו?
כי הוא מדבר דוגרי כי אנחנו מרגישים שההורים שלנו עושים לנו הכל ואנחנו לא נותנים להם כלום או במקרה הטוב לא נותנים מספיק. עכשיו זה תופס את כולם זה תופס את סבתא שלי, את אמא שלי ואותי ומכניס את כולנו לאותו מקום של: אנחנו לא משקיעים בהורים.
אז אני לא רוצה שתכתבו לי איך אפשר להשקיע בהורים אני רוצה שתכתבו לעצמכן איך אפשר להודות להורים שלנו אפילו בדברים קטנים שיעלו להם חיוך בסוף יום עבודה. זה יכול להיות קפה חם כמו שאמא אוהבת, זה יכול להיות להכניס או להוציא מכונת כביסה.
אפשר לתת רעיונות רק בתנאי שבאמת תיישמו אותם