לפעמים נראה לי שהתרגלתי
התרגלתי לא להביא כמעט חברות הביתה כי אין לי כוח לשיחות על דובי שהפריע/ זרק/ בכה/ התפרץ/ שבר/ דפק את הראש בקיר..
התרגלתי להביא חברות לעיתים בודדות וגם אז עם דלת נעולה כדי שדובי לא יפריע.
התרגלתי להתעורר לפנות בוקר כי דובי בא לבקר אותי בחדר והחליט שהגב שלי הוא מצע נחמד לקפיצה.
התרגלתי למבטים המרחמים האלה ברחוב כשדובי שוב עשה משהו שהחברה לא נוהגת לעשות.
התרגלתי לזה שהמשפחה שלי כבר לא נראת המשפחה המושלמת שהייתה.
התרגלתי לא לצאת לאירועים בהרכב מלא אם לא מצאנו בייביסיטר שתהיה מוכנה לשמור על דובי.
התרגלתי לנתינה בלי לקבל תמורה.
התרגלתי לקשר החדש עם אחותי ולקירוב שנוצר ביננו.
התרגלתי לאהוב באמת.
התרגלתי לתחושת המשפחתיות והחום כשעוד חברה הצטרפה למעגל.
התרגלתי לחשוב על הפנימיות ולא איך שזה נראה כלפי חוץ.
פשוט התרגלתי לחיים האלה לצד האח המיוחד שלי ולכל הדברים שהם מביאים, כן הכי קל זה להזכר בקשיים ובמקומות הפחות נעימים אבל זה תמיד נמצא שם, המתנות הקטנות והגדולות שבלי דובי פשוט לא הייתי מצליחה לקבל.
אני אוהבת אותך דובי, והיום אני יכולה להגיד את זה בפה מלא ובלב שלם.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
וואו, איזו מדהימה! ריגשת.
והכתיבה יפה ממש.
מתוקה שאת
ווואו הרגשתי שאני כותבת את זה אני כל כך מזדההה
מהממת שאת! לא פשוט בכלל שלא נתנסה
ואני אוהבת אותך! איזה יפה מה שאת אומרת. גם אחי על הרצף 🙂 ועוד יגיע לך יום אני חושבת שתביני שחצי מהאישיות שלך הרגישות לאחרים, הטקט במצבי מבוכה או לחץ . האהבה, הנתינה בלי תמורה, הם בזכותו. עם זה שיש מנעול למקרר. גם בזכותו אצלינו ואין טישו בשרותים וסבונים במקלחת כשהוא בא. ואת כל האוצרות הכי יקרים שלנו הוא הרס… באהבה גדולה!