תפריט
גם את טסת לרבי והרגשת ש…
אם כמה שאת שם,
את לא מרגישה ואווו כמו שחשבת.
ואיך יכול להיות שזה 770??
זה הכלל? (סורי שאני ככה…)
חזרת לארץץ ווו
אמאלה היה פשוט מטורףף
אין על 770 בעולםם!!
הקדושה משם פשוט נספגת בך!
ואז את רק רוצה לחזור שוב
ש ו ב
והרגעע
כי
איך?
איך לא ניצלתי מספיק?
ואני תוהה מאיפה זה בא?
אם ממקום של לפצות על מה שהיה?
או באמתת ממקום טוב וטהור?
תכלס, יש לך תשובה?
זה טוב? אמור להיות ככה? לטוס שוב באותה שנה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
וואו.
אין לי מילים לתאר כמה אני מזדהה איתך.
לפני כחצי שנה טסתי (לא במטרה לרבי. כמשפחה היינו צריכים לסדר משהו..)
ולפני כן, החברות שלי היו בענניםםם
שרו איתי טיירע ברידער והתלהבתי איתן.
כשהגעתי,
הרגיש לי פיךך כזה.
כאילו, וואו הנה סווען סווענטי.
ופה הבית של הרבי, והנה הרכב שלו.
אבל לא הרגשתי את האורות שכולן דיברו עליהם בכל ה'כנסי חוזרות'.
לאחר מכן, כשחזרתי לארץ נפל לי האסימון,
שיואווווו הייתי בסווענטי
יש לי יומולדת חסידי
ו- איך אני רוצה לחזורררר..
אז אם יש למשהי תשובה בשבילי האם זה נורמלי,
אשמח גם..
לדעתי, זה הגיוני לגמרי
וכן זה גם טוב, כי ככה תטוסי שוב בעזרת השם וגם כשאת בארץ, את פועלת מתוך מקום שמתגעגע הביתה, שזוכר למה הוא כאן, לדעתי כדאי ללמוד שיחות של הרבי על "רצוא ושוב" צריך את הרצון, אבל לא לעשות אותו…
מה שכן, מומלץ לעשות הכנה רצינית לפני הטיסה (ועוד יותר כשאת מונעת מרגש כזה)
לנסות להבין, למה אני טסה? מה חשוב לי להספיק? מה עושים כשלא מרגישים? מה עושים בנחיתה הקשה לארץ?
ואם עשיתי הכנה רצינית ועברתי את הטלטלות וההשגחות והכל וטסתי פעם ראשונה ועברו כמה וכמה וכמה חודשים ו… המצב מאז הנחיתה הסופית לקרקע לא משביע רצון למרות המאמצים החוזרים ונשנים כי זה פשוט לא מחזיק?
מה זאת אומרת? לטוס שוב!
אני בעיקר התכוונתי להכנה לטיסה פעם שנייה
לדבר עם המשפיעה, לנסות להבין מה קרה? ואם זה לא מחזיק אולי נדרש פחות, נכון טיסה לרבי זה דבר ענק ויכול לשנות חיים, אבל צריך לבנות סולם שמתאים למטפס, להתקדם לאט בהחלטות קטנות (ואפילו קטנטנות) אבל בטוח, ואם זה לא החזיק? אז עכשיו יש הזדמנות נוספת,
שימי לב שהרצון צריך להיות שמח… נכון שברוחניות אין את העניין של "שמח בחלקו" אבל עדיין, צריך לשים לב לזה,
טיסה לרבי זה לא פתרון בעיות אוטומטי, זה נותן כיוון ודחיפה לעבודה אבל לא עושה אותה במקומך,
אישית, לקח לי הרבה זמן עד שהורדתי את הכח מהטיסה אל הפועל וגם אז לא פעלתי בכל הכוח, אז העצות שלי הן לא מנסיון… הן למידה מטעויות
אם למידה מטעויות הן לא נסיון, אז מה כן נחשב?
למידה מטעויות שלאחרים… התכוונתי לומר שאני לא יכולה להגיד שזה עובד אני יכול להגיד מה לא עובד ומה אני חושבת שאמור לעבוד
איך אני יכולה לטוס פעם שניה אם לא הבאתי לפועל את הפעם הראשונה?
ואני לא מדברת על דברים גרנדיוזים אלא על ירידות ובקושי עליות שלא מחזיקות מלא זמן.
בשביל להביא לפועל את הפעם הראשונה!
להגיע מתוך מקום של, "איך אני מורידה למעשה את האורות האלה?"
ואז, לחזור לארץ אם כוחות גם מהפעם הראשונה ולפעול
וגם באמת אמרתי, הכנה רצינית לפעם שניה, למידה מהפעם הראשונה, את יכולה לקרוא להכנה – הבאה לפועל של הפעם הראשונה
אבל שימי לב, את יכולה להשתמש בכוחות האלה גם עכשיו, תלמדי איך לנצל אותם
אמאלה נכוןןןן
יאללה תשרי עאעאעא
אמאלההה אמאלהההה כמה שאניי מזדההההה😱😱😱😱😱😱😱
יש דבר שחשוב לזכור.
לטוס לרבי זה ברוחניות, אבל בגשמיות מגיעים למקום גשמי… ולא סתם, אלא ניו יורק. ויש מדרכה ואבנים, ויש רמזורים ורכבים, ו-אמאלה, 770 זה לא אלוקות בטהרתה?? איך יש פה אבנים? איך יש ספסלים ב770? זה לא מקום שאמורים לעוף בו באוויר??
ובכן, לא. 770 הוא מקום פנימי. של כל אחת עם עצמה, כל אחת והמפגש שלה עם הרבי.
וכן, אנחנו יוצרות את האווירה. כשאנחנו נבין ונרגיש באמת שזה מקום קדוש- גם נרגיש את זה.
וכמו שהמשפיעה שלי אמרה לי לפני שטסתי- אל תשכחי שהדרך של חבד זה שכל, ולא רגש. את לא צריכה להגיש אורות וברקים, זה לא הדרך:)
וואו סולם, לקחתי לעצמי.
בעז"ה אעבוד על זה..
דמעות. דמעות את עושה לי
ואני לא בוכה מקריאה. גם לא משותפות.
וואי הזדהות קשה.. אבל לא. לא בקטע של הוואו בכלל. גם לא כשחזרתי.
אמנם מבחוץ זה מה שאני מראה לכולם שוואי איזה כיף הייתי בסבן-סבנטי, ואיזה שווה וזה.. אבל כלום תאמת.
נראה לי זה כזה הרגשה גדולה של אכזבה.
ודוקא בגלל זה אני חושבת שדחוףףף לחזור לשם, שלא יישאר לי כזה זכרון . אני חייבת לנסות להרגיש, ששם זה באמת הבית שלי.
תאחלו לי בהצלחה, ותתפללו.