הגעגוע לא זניח

מישהו יודע להגיד איך ממשיכים
אחרי שחזרתי שוב הביתה?
מנסה להתנחם עם חברה אחרת,
אבל בך שוב נזכרת..
לנסוע שבע שעות אי אפשר כל יום,
מה אני מצפה שתבואי בחלום?
מה זה יעזור?
אלוקים ישמור,
רק שלא תמותי, לא יפגע בך הטרור.
ידעתי שהגזמתי,
תצחקו לי בפנים.
היא הבינה כבר לבד,
לא משחקת משחקים.
אין ברירה, צריך לקום
לחיות את החיים.
ואם אלוקים שם אותי כל כך רחוק ממך
בטח זה לטובתי לא לראות דמותך.
את חיה ונושמת
ואני בתוך תרדמת.
העולם הזה משכיח,
נו איפה המשיח?!
נמאס לי כבר
לא, הגעגוע לא זניח.
לפחות שלך,
של אחרות הוא כן.
מזמן זרוקות בפח,
אחרי שהגעגוע הזדקן.
ורק את נשארת
למעלה משנתיים.
אבל זה לא עובד,
מישהו טמן בך מלאך.
מה כבר ביקשתי?
שוב לראות אותך.
אבל נגמר הזמן,
באש הכל מותך.
אז שוב נשרף לי הלב,
אחרי שהרגיש כמה כואב
להיפרד מאחות,
לא לראות אותך עוד.
נמאס לי מהלבבות
שהחברות שלך שולחות.
לא, הן לא מנחמות
רק שיתגשמו החלומות.