אני אעמוד מול קיר האבן. אחייך חיוך זהיר, מפחד להרוס את הרגע.
ריח של בוקר ינשב אלי. דמויות הנשים יתייצבו מולי, מתנענעות. זוג יונים, נישאות על זוג כנפים חומות, יתעופפו להן. ימצאו מחסה בשקעים שבין האבנים.
אני אתקדם בהיסוס, אפסע בצעדים קטנים. בעיניים שלי יהבהב משהו שבין דמע-לאושר. אולי קוראים לזה דמעות מתוקות. אני אתפוס במשענת של כיסא כתר לבן, אאחוז בידי השנייה את הסידור שלי, וארים מבט אל קיר האבן.
כמה אנשים מררו עליך בבכי? אתקדם אליו. אעביר אצבע על האבנים. בכמה דמעות אתה ספוג, כותל בן אלפי שנה? לא משנה כמה, הכוחות שאתה מעביר לעולם לא יגמרו.
אני אשען עליו. ארגיש את הקרירות שנובעת מהאבנים, את הצלילות שאני שואבת מהן. המצח שלי ייתמך בו. התחושה הזו שחיכיתי לה כל כך, ההרגשה איך הלב שלי פוגש משהו גדול ממנו ומתאחד איתו, תמלא אותי. שמש של בוקר תפזז אלי, תשלח אלי קרניים חמימות.
ירושלים. אני לוחשת, רוצה רק לבכות. כמה אהבת טמונה במילה הזאת, וגעגוע.
ירושלים. אני רוצה אותך.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
וואהו… כתבת מיוחד ממש!
הרבה זמן לא הייתי שם למרות שאני גרה קרוב, אבל עכשיו הצלחת להכניס בי געגוע…
השם שלך חמוד.
יפה.
אין כמו עיר הקודש שלנו, מרגישים את שהאוויר שם נקי וקדוש יותר.
הלוואי שכבר יגיע משיח והיא תתפרס על כל העולם!!
ירושלים. אני רוצה אותך.
באמת,
רק לראות אותך
להיות בתוכך..
❤️❤️🥹🥹