סגירת מעגל: שיר המשך לחבצלות

– – –
שְׁלוּלִיּוֹת חֲלוֹמוֹתַי עוֹד בִּעְבְּעוּ עַל הֶעָפָר
וְשַׁלֶּכֶת תִּקְווֹתַי עוֹד נוֹתְרָה, מִתְפַּצְפֶּצֶת
עַל גַּרְגְּרֶיהָ וַעֲפָרָהּ וְעָלֶיהָ וְחוֹלוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֲדָמָה
אַךְ הַחֶלְזוֹנוֹת וְהַצַּבִּים
נָטְשׁוּ מְעַט אֶת הַדְּמָמָה,
הֵעֵזּוּ לְהוֹצִיא רֹאשׁ מִשִּׁרְיוֹן
וְקוֹנְכִיָּה
בְּנֶפֶשׁ נֶחְלֶצֶת,
בְּעַיִן מְמַצְמֶצֶת
וּשְׂפָתַיִם שֶׁנָּעוֹת בְּהַעֲוָיָה
שֶׁמְּדַמָּה, אוּלַי,
מֵעֵין חִיּוּךְ.
– – –
וּפִתְאוֹם מִישֶׁהוּ הִדְלִיק אֶת הָאוֹר
וְחָדַלְתִּי מִלִּבְהוֹת בַּחֲזָרָה בַּצַּלָּקוֹת
(הֵן פּוֹעֲמוֹת, אָמְנָם,
וְטִפֵּשׁ מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁמְּאוּם לֹא יַחְזֹר
אַךְ הַצֶּבַע שֶׁלָּהֶן, עִם הַזְּמַן הוּא דּוֹהֶה,
לְאִטּוֹ
וְהַחֹשֶׁךְ הִתְאַמֵּץ,
הוּא כְּבָר הַרְבֵּה פָּחוֹת כֵּהֶה.)
וּפַטִּישׁ גָּדוֹל מָעַךְ אֶת מַסְמְרַי, אֵי שָׁם בְּעֹמֶק גֶּזַע
וְהֵם טָבְעוּ בּוֹ עַד צַוָּאר
רַק רָאשֵׁיהֶם הִמְשִׁיכוּ לְחַיֵּךְ, בְּלַעַג
וּלְהַזְכִּיר אֶת קִיּוּמָם, וְאֶת הַתֵּזָה
אָז לָבַשְׁתִּי לִי חֵרְשׁוּת, בֵּינְתַיִם
פַּרְפָּרִים וְנָהָר וְגַלִּים וְקוֹלוֹת,
וְלַהַג
כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַסַּעַר
כִּי מַסְמְרִים, הֲרֵי
אֵינָם שׁוֹתְקִים בַּיַּעַר.
– – –
וְזֶה מִכְּבָר שֶׁהַצְּחִיחוֹת פָּסְקָה לִנְבֹּעַ בְּרִיסֵי לִבִּי
וְהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ רָכוּס עוֹד בָּרוֹכְסָן הַגָּדוֹל
הוּא מְכֻפְתָּר הֵיטֵב,
אָמְנָם,
אֲבָל עֲדַיִן הוּא כָּמֵהַּ
לִהְיוֹת, וּלְהָבִין, וְלָדַעַת, וְלִשְׁאֹל
וּמִי יַבְטִיחַ נִצָּחוֹן
אוֹ יַעֲנִיק אֵיזֶה קָמֵעַ
שֶׁיּוֹם אֶחָד, קָרוֹב
הוּא יַצְלִיחַ
לִגְדֹּל.
– – –
עָמֹק הוּא מִשְׁכָּנָן שֶׁל הַדְּמָעוֹת הָאֲבוּדוֹת
וְלֹא קָשֶׁה לִטְבֹּעַ בְּיָם חֲסַר תַּחְתִּית וְקֵץ
רָחוֹק הוּא מִשְׁכַּן הַזְּאֵבִים הַבּוֹדְדִים
וְאֶפְשָׁר לְהֵאָבֵד גַּם בַּמִּדְבָּר לְיַד הַבַּיִת
וְהַיָּרֵחַ לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיָּפִיג אֶת הַלְּבַד
(וְהוּא אֲפִלּוּ לֹא זָהָב,
אָז מָה אִם הוּא נוֹצֵץ)
וּכְבָר רֹב הַחֶלְזוֹנוֹת הִתְעוֹרְרוּ בְּקוֹנְכִיָּה
וַעֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי לְאָן לָצֵאת
וְאֵיזֶה כִּוּוּן לִבְחֹר לִי בַּשַּׁיִט.
– – –
עִקְבוֹת רַגְלַי כְּבָר טָעֲמוּ אָבָק וְחֹל לָרֹב,
וְהַשְּׁבִילִים מֵאֲחוֹרַי
עֲדַיִן לֹא מְגַלִּים לִי אֶת הַסּוֹף.
עָלִים חוּמִים עֲדַיִן צוֹחֲקִים לְאֵיד מִסְּבִיבִי
אַךְ כֹּל פְּסִיעָה קְטַנָּה,
עֲדַיִן,
רַק מְבִיאָה אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר קָרוֹב.
וּמְעַט הֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ, בְּשֶׁקֶט
הָלְאָה הַכְּנִיעָה, יֵשׁ לְאָן לִשְׁאֹף
וְנָכוֹן שֶׁבֵּינְתַיִם לֹא הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא אֶת הַסֵּפֶר
כִּי אִם בְּקֹשִׁי דַּף בּוֹדֵד שֶׁנָּע בָּרוּחַ
אַךְ הוּא לָחַשׁ לִי, בְּשֶׁקֶט, מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב:
חֲבַצָּלוֹת,
אֵינָן הוֹפְכוֹת לְאֵפֶר;
הֵן רַק נוֹבְלוֹת
וְתִפְרַחְנָה שׁוּב.
– – –

לפני כמה ימים, שנה אחרי שכתבתי את השיר הראשון על החבצלות (לאלה שלא זוכרות – בשביל מה ה' ברא תגיות באתר הזה?;)), כתבתי לו שיר-המשך. בסגנון דומה ודי בהקבלה לשיר הראשון.
ונכון, המון זמן לא כתבתי כאן, אני יודעת. המון זמן לא כתבתי שירים באופן כללי..
אבל משום מה, אני חשה עכשיו צורך להעלות לכאן את השיר הזה. מעין 'לסגור' מעגל קטן. סוג של לשתף גם אתכן בהמשך התהליך ההוא.
אז הנה השיר, לפניכן. וגם הוא, כמו הראשון, מרגיש לי די חשוף ואישי, למרות שגם הוא – כמו הראשון – כתוב די חידתי ועטוף בשלל מילים נמלצות ומסתוריות אפילו.
ושוב, כמו בשיר הראשון, אני יותר מאשמח שתכתבו כאן מה שהבנתן ממנו, אילו תחושות עולות מהשיר, מה דעתכן עליו, ו.. באופן כללי, ניתוחים עליו וכולי, כל מה שאתן יודעות שאשמח ממש לקבל;)
תודה!

[אה, והמלצה שלי – לדעתי לפחות, יהיה לכן מובן יותר אם תקראו קודם את השיר הראשון, ותשוו לשיר הנוכחי]