אוף.
למה שוב
לא שלטתי בכעס
לא ריסנתי את התגובה
לא שתקתי.
למה שוב התחצפתי
לא כיבדתי
לא הקשבתי.
למה כשאני מתעצבנת
אני לא זוכרת כמה היא חשובה לי
כמה אני אוהבת אותה
והיא אותי.
למה קשה לי עם אמא?
למה היא לא מבינה את מה שקצת מעבר למילים
ולפרצופים.
שאני שונאת. פשוט שונאת
לחזור לבצפר אחרי חופש.
לא יודעת. מין פחד לא מוסבר.
מהלחץ שיחזור
מהחברות הטובות (באמת!) שלא מספיק שמרתי איתן על קשר בחופש.
מהמורות
מהשאלות
מלקום מוקדם
מהלוקר המבולגן שמחכה לי בכיתה
למה?
למה זה שוב ככה.
אני שואלת
היא עונה (לא מה שרציתי שתענה)
אני מנסה שוב
היא מתרגזת
אני מתעצבנת
וצועקת
וצועקת
וצועקת
למה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
חיבוק.
יואו מזדהה ושולחת לך חיבוק מרחוק
אוףףף קלעת בול… כ"כ גם לי קשה עם אימא שלי שהיא לא מבינה היא לא מבינה שאנחנו בדור אחר משלה ומה שנראה לה הזוי מבחינתי זה הכי לגיטימי (ומה שנראה לה לגיטימי לי הוא הזוי🤦♀️) ויש מריבות ועצבים😓
מזדהה. את לא לבד, אם זה מנחם אותך.
מזדהה איתך ברמות!!!
ובדיוק אתמול קרה לי שהתעצבנתי עליה ואז התחלתי לבכות והתעצבנתי על עצמי שאני לא עצרתי את עצמי בזמן, מזלי שאמא שלי יודעת להגיב בסיטואציות כאלה ולא מתעצבנת מהר❤
והבנתי שזה לגיטימי, אנחנו בנ"א וגם עם בעלנו וגם על הילדים שלנו יהיו פיצוצי עצבים בעיקר עם אנשים שקרובים אלינו וזה מראה קשר בריא, (לא שכל הזמן רבים כן?!) אבל קשר לא בריא זה קשר בלי ויכוחים ושהכל 'מושלם' מה שלא מושלם פה זה הקשר….
אז תגידי תודה שאת מרגישה בנח להתעצבן עליה לפעמים ואמא זה אמא מה לעשות?
היא המקום של העצבים לכולנו לצערה הרב…