שביל דו-סטרי

בנתיב השמאלי.
גיטי מרוגשת. חוזרת עם כוכבים בעיניים שלה. סבתא קליין בבית. מסתכלת עליה. מתרגשת גם.
גיטי נכנסת לחדר שלה. ליבי זזה במיטה. ערה. "מה קרה ליבוש? תחזרי לישון." גיטי מניחה את התיק על השולחן כתיבה. "אני לא מצליחה להרדם…" ליבי מתיישבת במיטה. גיטי פותחת את הארון שלה. מורידה את השרשרת הצמיד והטבעת. ליבי מסתכלת. "איפה היית?" היא שואלת בסקרנות. מבחינה שגיטי עם בגדי שבת. "באירוע של חברה שלי…" גיטי עונה. חשבה שאת התירוץ הזה היא תתן לאחד הבנים או לדיתי. לא לליבי.
"דינה לוינגר?" ליבי מסוקרנת. "לא. שובבה קטנה. מישהי אחרת. למה חשבת על דינה?" היא שואלת את ליבי.
"כי פערי התקשרה אליך היום כשלא היית בבית ואמרה לי להגיד לך להביא סכום כלשהו למתנה לדינה. אז לדינה יש משהו…" ליבי מתפלספת.
"פערי התקשרה? למה לא אמרת לי?" גיטי מופתעת.
"כי אחר כך כשחזרת דיברת עם סבתא ואחרי זה אני שכחתי ואחרי זה שוב הלכת…."
"טוב. בסדר. לא קרה כלום."
"מה יש לדינה?" ליבי מחזירה אותה לנושא.
"לדינה?" גיטי כבר לא כל כך מרוכזת.
"למה פערי התקשרה? למה צריך להביא משהו לדינה?" ליבי מחדדת את השאלה שלה.
"הא. כי דינה כלה." היא עונה. מנסה לא להתרגש.
"מה?" ליבי מתרגשת. "ומתי את תהי כלה?"
"כשה' יחליט שאני צריכה להיות כלה אני אהיה כלה." היא עונה לליבי ברצינות. "ואת ליבונת צריכה עכשיו ללכת לישון." ליבי מפהקת. עייפה. "טוב. לילה טוב." היא מניחה ראש על הכרית. "לילה טוב נסיכה." גיטי מתיישבת על המיטה שלה. "אמרת קריאת שמע?" היא שואלת אותה. ליבי מהנהנת.
"לילה טוב." גיטי יוצאת מהחדר.
דיתי בסלון.
גיטי מחייכת אליה.
דיתי לא.