אני רוצה שיראו אותי

היוש.
אני חייבת להגיד משהו וזה יהיה בקצרה!
לא מעריכים אותי בבית ספר, המורה המחנכת לא מתייחסת אלי. וגם הרבה מורות מקצועיות.
חברות שלי מנצלות אותי. ובבית גם לא מתייחסים אלי ובגללם אני כל הזמן בדיכאון.
וכשיצאתי ממנו אז אחרי שבוע נכנסתי שוב.
מה אני אעשה כדי שאני אוהב את עצמי? וסוף סוף יהיו לי חיים נורמלים?
מה מה אני צריכה לעשות בשביל זה?
אני לא הולכת לכתוב לרבי!
אבל מה פיזית אני יכולה לעשות?
כי אם זה ימשך ככה אני כבר לא אשרוד!!!

שלום יקרה!
כמה כואב לי. פשוט כואב לי לדעת שאת יושבת או שוכבת אי שם והלב שלך צמא לאכפתיות והערכה.
השאלה שלך כל כך נכונה וכל כך מדוייקת: מה אני אעשה כדי שאני אוהב את עצמי?
משמח אותי שאת בעצמך נוגעת ישירות בנקודה הכי חשובה לך ולכולנו. סימן שהדרך שלך לגאולה הפרטית של עצמך תהיה בע"ה ישרה וברורה.

הערכה עצמית – הסביבה ואנחנו
מסכימה לקרוא כמה מילים על איך מתפתחת ההערכה העצמית שלנו? זה חשוב בשביל ההמשך.
אנחנו נולדות לעולם הזה בלי להבין מי אנחנו ולשם מה נועדנו. הקב"ה מייעד לכל אחת מאתנו מסלול מיוחד משלה. כדי לחיות טוב ועם תחושת שלמות עם עצמנו, חשוב שנלמד במשך החיים להכיר טוב ומקרוב את האישיות שלנו. למשל את: במה את טובה? מה קשה לך? ממה את נפגעת? מה הערכים המשמעותיים בעיניך? עם מי את מסתדרת? מה משמח אותך? ועוד… כל זה חשוב על מנת שתאהבי ותקבלי את עצמך כמו שאת, ועל מנת שתדעי איך הכי נכון לך לפעול ולבחור בחיים.

אבל איך למדים להכיר את עצמנו?
קודם כל דרך הסביבה שנותנת לנו משוב על איך שאנחנו מתנהגות. האוזניים שלך מקשיבות ברצינות רבה לכל אמירה עליך מצד ההורים, האחים, הגננת, המורה, החברות. את מפנימה את מה ששמעת ומתחילה לבדוק עם עצמך האם זה נכון. הרבה פעמים את לא בודקת ומיד מדביקה לעצמך את מה שאמרו לך. בשלב מתקדם יותר אפשר כבר לזהות ולבקר לבד את עצמך. אף פעם אי אפשר לעשות את זה לבד ממש, תמיד צריך עזרה מהסביבה (כמו שאת זקוקה לעזרת הראי בשביל לדעת איך את נראית), אבל ככל שגדלים תלויים פחות בסביבה.

איפה מתחילה הבעיה?
כשההערכה מהסביבה נוטה יותר לביקורתיות. או כשאת בעלת אישיות ביקורתית ואת 'שומעת' רק את הביקורת ופחות את המחמאות.
וזו הסיבה שאחת העבודות הכי חשובות שלנו בחיים היא ללמוד להעריך את עצמנו ופחות להיות תלויים בסביבה. נחמד לקבל המון מחמאות ותחושת הערכה מהסביבה חשוב לבוא לאנשים שאת מצפה מהם להערכה, לאמא, למורה, ולהגיד שאת רוצה שיתייחסו אליך, אנחנו בני אדם – ובני אדם זקוקים ליחס ולאהבה מהסביבה, אבל אם נשענים רק על זה – את פחות יודעת לעשות את זה בעצמך, ומצבי הרוח שלך משתנים לפי אחרים. וחבל.

אז איך לא להישבר אם את לא מקבלת את זה למרות הכל? ללמוד לקבל את ההערכה הזאת מעצמך. כן!
קחי את הזדמנות חייך: קומי והחליטי ללמוד את עצמך ולהעריך אותך באופן עצמאי! מעבר למה שזה יעזור לך עם עצמך עכשיו זה יעזור לך בכל שלב בהמשך החיים, וגם אם יהיה לך קשה בהתחלה (וזה הגיוני!) זה שווה את השחרור הזה של להיות תלויה בסביבה ולהצליח להסתכל על עצמך ועל העולם מנקודת מבט מעריכה ואופטימית מה שיעזור לך בעוד המון תחומים. יש לך את הכח לבחור בצד הטוב ולהחליט לעבוד על עצמך וזאת הזדמנות עכשיו לעשות את זה!
מאוד יעזור לך בתהליך אם תפנימי שהיחיד שקובע את הערך שלך הוא ה' והוא זה שברא אותך נקיה, זכה ושלימה, וגם עכשיו בעומק את עדיין שם במקום הנקי הזה והמחובר, כשתתחברי לחלק אלוקה ממעל הזה, שתביני את הכוח העצום שיש לך, את העוצמה שיש בנשמה שלך ומהי בעצם הנקודה הפנימית הכל כך מיוחדת שלך תצליחי להתנקות מהסביבה ומהדברים החיצוניים שמשפיעים עליך.

איך עושים את זה?
אתן לך כמה דרכים מעשיות ועוד המלצה אחת.

הרעיון הראשון הוא להיזכר במעשים שעשית והיית מרוצה מעצמך. שבי וכתבי, תתחילי עם אחד ליום והעלי אותו על הכתב, יהיה לך מה למצוא, יש לך הרי נפש אלוקית שרוצה בטוב ועושה טוב, לאחר מכן קראי את הכתוב כאילו שאת קוראת את זה על מישהי אחרת, אילו תכונות היית מייחסת לאחת שהתנהגה כך? את מצליחה לזהות? תכונות יכולות להיות: עקביות, סלחנות, חריצות, עקשנות, ויתור וכו'. באמצעות ניתוח מקרים כזה על עצמך, את לומדת מהן התכונות שקיימות בך. לפעמים יקרה לך משהו מוזר, את תגלי תכונות שבכלל לא חשבת שנמצאות בתוכך. אבל זו את! עובדה שהן קשורות לאיך שהתנהגת.

הרעיון השני הוא לעמוד בכל יום פעם אחת מול המראה (אם זה מביך אותך אז לעצמך במיטה או באמצע המקלחת..) ולומר לעצמך, לדבר, להוציא מהפה מילים (גם אם את לא מאמינה בכלל למה שאת אומרת): אני יפה וחכמה, יש בי המון דברים שווים ואני אוהבת אותי. זה בסדר להגיד את זה לעצמך גם אם את חושבת הפוך או שזה נשמע מצחיק. פשוט לעשות את זה בקבלת עול… אני לא מגלה לך במה זה עוזר. רק אם תעשי את זה תדעי.

הרעיון השלישי הוא למצוא פעילות פיזית כלשהי שמתאים לך לעשות 3 פעמים בשבוע. אולי הליכה עם מוזיקה, אולי להצטרף לשיעורי ספורט מסודרים באיזור מגורייך (לא מספיק מה שבבית הספר). אולי שיעורי מחול. ואולי יהיה לך רעיון אחר. המטרה היא להזיז את הגוף בתזוזה משמעותית ואנרגטית, זה נותן מצב רוח טוב, נותן כוחות לנפש, ממלא את הגוף באנרגיה חיובית, מרגיע ומפנה מקום לחשוב ולאהוב את עצמך.
ולהתעסק בתחביבים ובדברים שאת אוהבת יתן לך כוחות, פנאי ושעת איכות שלך עם עצמך שתגרום לך להעריך את עצמך יותר.

הרעיון הרביעי הוא למצוא דרך לשתף לפחות מישהי אחת בוגרת שמכירה אותך – במה שאת מרגישה. אולי זה יפתיע אותך, אבל מאוד יכול להיות שהאנשים סביבך לא מודעים למה שאת מרגישה, ואם תמצאי דרך לשתף את המחנכת שלך למשל, או היועצת, אני מניחה שגם היא תמצא דרך לתת לך הרגשה רצויה יותר. בסופו של דבר התייחסות ואכפתיות מהסביבה חשובות גם הן.

הדבר האחרון שאכתוב לך, והוא גם חשוב. לפעמים המורה/היועצת תפנה לעזרה מקצועית וזה בסדר ונכון, בפרט אם תרגישי שאת מנסה לבד ולא מצליחה להתרומם מעצמך- אל תישארי לבד. לפעמים פניה לעזרה מקצועית היא הנכונה. חפשי דרך להיעזר בצורה נכונה ומסודרת. הפניה שלך לכאן מעידה על הרבה כוחות נפש, פניה לעזרה מעידה על אישיות בריאה ואל תהססי להשתמש בה אם תרגישי שזה מה שנכון בשבילך. ברור לי שמי שתרשי לה להכיר אותך מקרוב תזהה מיד את האיכות והתכליתיות שבך. עובדה שאני זיהיתי אותן רק מהכתיבה הברורה והנבונה שלך!

אנחנו כאן בשביל כל עזרה שתצטרכי

איתך בדרך, רבקי

rivki@shutafotbaderech.co.il