בודקת את הדרך

Emotion_icon (13)
בלה

רבע שעה, לא יותר.
יום אחד קמה הנשמה בבוקר והלכה לאיבוד.
בלבוזה התחיל מזה שבמקום לפנות ימינה כמו כל יום, היא התעכבה לה.
"תנוחי קצת" היא אמרה לעצמה. די כבר עם כל המרוץ הזה. עשר דקות, רבע שעה.
לא יותר.
אחר כך, כשרצה טרופת נשימה אחר אחרון ההולכים, היא מצטערת.
בדיוק לרבע שעה.
לא יותר.
כי לרגש ההוא שעלה בה, ברגע ההוא בפינת הרחובות,
היה טעם חדש.
עם ניחוח של ספק.
למחרת בבוקר
היא שבה לצומת הרחובות.
עמדה שם, צופה.
לא מתערבת. שותקת.
בוהה בהולכי הימין
בוהה בהולכי השמאל
תוהה
אי פעם הייתה לי עמדה?
בתור אחת שהולכת שנים בימין
אמורה להיות לך דעה.
ואפילו שאמא שלך וסבתא שלך,
לפנייך במסלול,
הרגליים שלך הותירו סימנים בקרקע.
הרגליים שלך.
ויום אחד, באמצע התצפית,
היא לוקחת אחורה בזינוק-
ומועדת.

מוצאת את עצמה
לפתע
על השביל ההוא.
במודע, לא במודע-
היא באמת לא יודעת.
אבל מה שבטוח, העיניים עשו את שלהם.
ואין לה חשש טבעי מהדרך ההיא.
שלא צעדה בה מעולם (!)
אחת שתיים ואוספת את עצמה
וברעד קסום ששמור להתחלות
פוסעת מעודנות על השביל.
רבע שעה,
לא יותר.
כי אחרי רבע שעה היא מגלה את אמא שלה
וסבתא שלה
מהשביל הנגדי
וזה קצת צובט לה בלב.
אבל היא נאטמת
איך היא תדע שהיא בדקה את הדרך הזאת
בלי לאכזב אחרים?
האמת העצמית חשובה לה, אפילו שהיא מסובכת.
והדרך.. אוי הדרך אין לה סוף
ולאט לאט
היא מרגישה
שהיא לא מה שהייתה
העלים מסתירים אותה
והבוץ והחול והאדמה…
אבל היא לא בוכה.
היא לא נאנחת
מה גם שהיא לא יודעת
שהאדם העייף שניבט לה מכל שלולית
זה היא
עם הרבה מסכות, וליכלוך.
אז היא שותקת.
מחכה לרגע בו תפגוש את עצמה,
אז יהיה לה אל מי לבוא בתלונות.
והראש מאותת לה
תתחילי לחזור
הלילה ירד
החיות כבר יוצאות.
ובלילה.. אין מצב של סקרנות. ולא חיפוש.
כשמגיע לילה חייב להסתגר בבתים.
ועוד רגע הלילה..
לפתע
מתוכה?
היא שומעת קולות
שקוראים לה
בשמה
ומזהה
את כל אותם האנשים שראתה לפני רבע שעה
וסובבה את הגב
מאירים לה את הדרך
ועוזרים לה לחזור.
וברגע הראשון כשהיא שוטפת את הפנים
אז, כשכבר הגיעה אל המקום שלה-
ופתאום נגלו למולה העיניים שלה
המוכרות
אז עולה בה פרץ של רגשות
אז היא יכולה סוף סוף לכעוס
איך היה לך לנסות, טיפשה?
הספיק לך הטיול?
כי אם רק היה מגיע הלילה…
ממש הסקרנות הרגה את החתול.
אבל אחרי הכעס
באה שמחה.
ההבנה
שמהיום היא לא תתעכב שם יותר,
בצומת הדרכים.
הספיק לה.
אז רגע
למה את עכשיו עצובה?
כי כשהרגשות דופקות בדלת, הם לפעמים נכנסות כולם ביחד.
בלי לשאול רשות.

ככה זה.
אז נכון, היא בוכה יותר. וסוערת רגשית
וכועסת יותר.
אבל זה רק כי היא מרגישה בנוח.
היא מזהה את עצמה. זה לא מישהו זר
וזה העיקר.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...
טובעת בחופש
עט

אורצל

כבולה בכנפי חופש בין בועות צבעוניות תועה בין משאלות עלי כותרת תלושים שוקעת לת...
נלחמת ומצליחה
נורה

הלב הפועם

בחורה שנלחמת לקום כל בוקר ולא לוותר לעצמה למרות הקשיים בדרך והבכיות בלילות הת...
תציל אותי אני מקולקלת😭😭

צביה בשושנים

היי אני חייבת עזרה במשהו שעולה לי לאחרונה… אני מרגישה שאני מדרדרת (מבחי...
אני רוצה להיות אדם 👩🏻‍🦰
48

פסטו

אני רוצה להיות משהו לעצמי ולעולם מוגדרת בסולם לשאוף קדימה, כמו כולם לא עוד אח...
אם יש לך ביטחון כמוני-
בלון

S

חייבת לשתף אתכן במשהו חמוד שקרה לי, ונכנס לי עמוק ללב, הצחיק אותי וריגש מאוד....
אני עוד אהיה. אני יודעת
פרפר

דומיה נפשי

אתן בכלל לא מבינות מה הרבי כתב לי!! אני קוראת את המכתב וכולי בוכה.. אני חצי מ...
אחרי מה שקרה אתמול
פרח

דומיה נפשי

אבא אתה נתת לי יצר הרע דווקא לחוסר צניעות, רק אתה יודע שכולי זה צביעות. אתה נ...
פוסטים חדשים
למה זה כל כך מסובך?
87

העורכת חני

שבוע טוב! כבר מזמן אמרו לי חברותיי העורכות המסורות: "חני, זה נראה לפי כמ...
טובעת בחופש
עט

אורצל

כבולה בכנפי חופש בין בועות צבעוניות תועה בין משאלות עלי כותרת תלושים שוקעת לת...
נלחמת ומצליחה
נורה

הלב הפועם

בחורה שנלחמת לקום כל בוקר ולא לוותר לעצמה למרות הקשיים בדרך והבכיות בלילות הת...
תציל אותי אני מקולקלת😭😭

צביה בשושנים

היי אני חייבת עזרה במשהו שעולה לי לאחרונה… אני מרגישה שאני מדרדרת (מבחי...
אני רוצה להיות אדם 👩🏻‍🦰
48

פסטו

אני רוצה להיות משהו לעצמי ולעולם מוגדרת בסולם לשאוף קדימה, כמו כולם לא עוד אח...
אם יש לך ביטחון כמוני-
בלון

S

חייבת לשתף אתכן במשהו חמוד שקרה לי, ונכנס לי עמוק ללב, הצחיק אותי וריגש מאוד....
אני עוד אהיה. אני יודעת
פרפר

דומיה נפשי

אתן בכלל לא מבינות מה הרבי כתב לי!! אני קוראת את המכתב וכולי בוכה.. אני חצי מ...
אחרי מה שקרה אתמול
פרח

דומיה נפשי

אבא אתה נתת לי יצר הרע דווקא לחוסר צניעות, רק אתה יודע שכולי זה צביעות. אתה נ...

8 תגובות

  1. אמלהלה זה כזה אמיתי!! את מתארת תהליך שעוברת על כל אחת, בסיטואציות אחרות, בדברים אחרים, ברמות אחרות, אבל עובר על כל אחת.
    אני מצד אחד מסכימה עם הכעס שלך על עצמך, זה עדיף מאשר להיות אדישה אבל מצד שני.. הכעס העצמי זה האסון הכי נורא, האשמה… זה איזה יצר הרע מתחפש כזה.. שמעתי פעם ממשפיע שהיצר הרע לא מתאמץ כל כך שנחטא, הוא יותר מתאמץ שנצטער אחרי הנפילות, הוא רווווווצה שנבכה, ונאכל את הלב, ונצטער ואז נחשוב שאנחנו גרועים ואיומים ומזה נופלים שוב.. וחוזר חלילה..
    ככה הוא יוצר את המעגל הזה! אסור לעזור לו! צריך רק לומר – אוקי, נפלתי, טעיתי, עשיתי דבר גרוע ואני צריכה לחשוב איך לחזור בתשובה, איך לשנות אבל מתוך זה שיש לי נשמה אלוקית שמחברת אותי בכל מצב לה' ואני לא רוצה להתנתק ממנה, לא מתוך צער על זה שאני רעה וגרועה ח"ו

  2. אהבתי מאד!
    את הכל!
    ובעיקר את התובנה בסוף. כשאני מרשה לעצמי להיות אני, לפעמים זה נראה כמו עוד יותר בלאגן,
    כאילו אם בורחים מעצמנו אז נהיה לנו שקט…
    ואז כשחוזרים נהיה שוב את הרעש.
    וזה הרעש האמיתי. הנכון…
    את גדולה מהחיים!!!

  3. את מהממת!!! יש לך כתיבה מושכת מענינית ופשוט יפה!! הצלחת לבטא את זה כל כך יפה!!! אחד הפוסטים הכי יפים שקראתי כאן!!

  4. מדהים… מסע אל תוך הנפש פנימה…
    מאחלת לכולנו בהצלחה ושתמיד נדע לפנות לצג הנכון מתוך תחושת שייכות פנימית אמיתית

  5. וואו את כותבת מיוחד ממש!! מוכשרת! אהבתי? וכל הכבוד שהבאת גם את הסוף הטוב שבסוף יש דרך חזרה אבל צריך לשים לב לנקודה שיש דברים וחוויות שלנצח ישארו בראש? גם ברגעים הכי חשובים וקדושים של החיים..
    אז במקום לחשוב למה לא להיות כמו בעלי תשובה הם בדקו ונהנו מהעולם לפני ששמרו מצוות, אולי נעשה את זה גם נבדוק ואז נחזור?! אז כמובן שיש את העניין של מי שאומר אחטא ואשוב לא מספיקין בידו לעשות תשובה, אבל גם לדעת שזה שורט את הנפש ומשאיר דברים שאם ב"ה זכינו להוולד בפסגת ההר למה לנו ללכת לבדוק וליפול בזה?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות