סוף סוף אתר שקט

טוב, מה אני רוצה מהם, הרי המפרסמים רוצים שיראו את הפרסומות שלהם, ולכן הם לא מתביישים לשים לי פרסומת באמצע הכתבה… בשיא המתח.
לא רק פרסומות, גם כתבות. תוך כדי שאת קוראת כתבה אחת כבר קופצת לך בעיניים כתבה אחרת. יותר מעניינת. אין לך שניה לנשום. איזה דור…
גם את זה אפשר להבין, הרי הם רוצים שנדע על עוד כתבות מעניינות וטובות. אולי גם חשובות. ואפילו מאד.
ובכל זאת….
אח"כ שלא נתפלא על "הפרעות קשב וריכוז" שאנחנו בעצמנו יוצרים.
בסרטים שכל "פריים" בהם הוא כמה שניות.
באתרים שמכל פינה אפשרית קופץ משהו.
אנשים לא רגילים כבר לקרוא. הם מרפרפים על השורות תוך כדי קולטים את הכתבה הבאה ופותחים אותה בכרטיסיה חדשה….
לא קולטים כלום!
כי לא נותנים לנו לקלוט!
העין לא יכולה לקלוט כל כך הרבה פרטים יחד. ועוד להיות מרוכזת בהם.
וכאן אני רוצה להודות, לאתר שותפות בדרך.
אתר שקט ונעים לעיניים, עדין, בלי הרבה מידי פרטים ועומס מידע, בלי פרסומות שקופצות כל שניה.
אולי רק פתגם מעורר מידי פעם.
בלי תמונות. וזה באמת נדיר למצוא אתר בלי תמונות היום. הכל חזותי. אם לא צילמת-לא עשית.
כאן נותנים לנו את האפשרות לתאר את החוויה, בלי צורך בתמונה!
ככה אפשר לתת לדמיון לעוף, לנשמה להתבטא, להתחבר לבורא.