שביל דו-סטרי /7

פרק שביעי

לפרק הקודם
בנתיב השמאלי.
"מחר אנחנו חוגגות שבועיים של הכרות." לאה'לה מפטפטת. צריך לחגוג את זה.
דיתי צוחקת. מנוחי יודעת שלאה'לה אוהבת חגיגות. גם דיתי תהיה מודעת לענין. כמה חגיגות ומבינים את זה לבד.
"איפה נחגוג?" אסתי מורידה את החלומות של לאה'לה לפסים מעשיים.
"אולי אצלי. אני צריכה לשאול את אמא שלי…" מבין החברה לאהל'ה גרה הכי קרוב לדיתי. דיתי כבר היתה אצלה.
"טוב. כשיהיה לך פרטים נדבר. בסוף תמצאי שזה יומולדת וחצי של מישהי." מירי צוחקת.
"זה באמת יומולדת וחצי… אני חוגגת מחר שש עשרה וחצי…." דיתי מגיבה.
"זה כבר מצדיק חגיגה!" לאה'לה מתלהבת.
"למה לא אמרת קודם?"
"סתם פתאום חשבתי על זה…" לדיתי לא נעים שיחגגו לה יומולדת וחצי. זה תינוקי. כמו הילדה מהגן שרצתה יומולדת עכשיו. למה היא דברה?
בשש הן מתפזרות לבתים. לאסתי יש איזה מפגש משפחתי והיא יצאה מוקדם. אחר כך כבר התחיל לשעמם קצת ואחרי שמירי גם הלכה הישיבה התפזרה.
ומחר נפגשים אצל לאהלה. לחגוג שבועיים לחבורה. ושש עשרה וחצי לדיתי.
"דיתי! מה שלומך? איך היה היום?"
נחמי קליין מחייכת מפתח המטבח.
אמא? מה היא עושה בבית? היא אמורה להיות בהרצאה. אמא שלה מרצה ידועה. ולוח הזמנים שלה ידוע בבית. לפחות לגדולים.
"שלום. את בבית?" דיתי עונה. מנסה לא להשמע מתפלאת כל כך. שאמא לא תגיד
'מה קרה? את לא רצית שאהיה?'
"כן. הם ביטלו היום. משהו מרגע לרגע. לא נורא…"
"טוב. בסדר. הם העבירו למחר?" דיתי שואלת.
"לא. מחר זה יום פנוי אצלי. וחשבתי כבר שבוע שעבר לנסוע מחר לסבתא שטרן…" היא חושבת קצת. "אולי תבואי איתי? הרבה זמן לא היית אצל סבתא שטרן."
סבתא שטרן זו סבתא של אמא. אמא של אמא שלה. אישה זקנה בבית אבות.
חגיגה של לאה'לה יותר קורצת. וללאה'לה אי אפשר לומר לא.
"חשבתי ללמוד למבחן מחר. יש לי יום אחרי מבחן בתורה." היא מוציאה את התירוץ לתקופת המבחנים.
"מצוין מתוקה. אז תלמדי טוב. עם מי קבעת? עם מינדי?"
"לא. עם מירי שטיינברג. מינדי לא יכולה מחר. היא למדה היום." תירוצים. תירוצים. אבל אם אמא תתקשר מחר לאמא של מינדי שהן חברות טובות ופתאום תבקש לדבר איתה שניה על שעת החזרה שלה…..
"העיקר שתלמדי ותהי תלמידה טובה."
העיקר. הדבר הטפל בעיני אחד –
העיקר אצל השני.

*

בנתיב הימני.
ליאת הייתה עצבנית. חיוך על הפנים. אבל לא שמחה.
אתמול הן היו בכותל.
ליאת מילמלה משהו. תמי כמעט בכתה. יעלי הביאה להן סידורים קטנים הראתה להן מה לומר.
תמי התחילה להשתחרר כבר מאז שקנו את החולצות. היום השתחרר הבורג האחרון שהיה על הלב שלה. רואים.
תמי זרחה.
יעלי כיבסה לה את החולצות שהיא תוכל להשתמש בהן. והיא שוב היום עם החולצה הירוקה.
ליאת העיפה עליה את החולצה שהיא קנתה רק כשהן היו בבית. מין חולצת בית כזו. בחוץ היא עם הבגדים הרגילים שלה.
יעלי לא אמרה דבר.
תמי מפטפטת עם יעלי. העיניים שלה כוכבים. כוכבים ירוקים. החולצה הירוקה מתאימה לה כל כך.
ליאת בעצבים מבחינה שמבין שתיהן תמי היא האהובה על יעלי.
רק בגלל החולצות. רק בגללן. עצבים.
יש להן ירוק במעבר חצייה. והן יורדות לכביש. תמי ויעלי ביחד. ליאת קצת אחריהן. לידן אישה חרדית נראית מהורהרת.
רוח אדירה. תמי עפה על הכביש שומעת צרחה של ליאת. מרגישה את כל הגוף שלה כואב.
ואז כלום.
תאונת פגע וברח.
הרוגה אחת. אחת פצועה בינוני. שתיים פצועות קל.
עוברי רגל אחרים לא היו בשעה הזו.