קדמתיך

תחילה
דְּרוֹשׁ נָא דּוֹרְשֶׁיךָ
בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ
הַבֵּט אָב, קְהָלֵךְ
הִנָּם בָּאִים עָדֶיךָ

מֵהֵיכָן נִשְׁמָע
קוֹלָם
קוֹל סוֹרֵר,
צְעָקָה
וְאֵיכָה עוֹמְדִים
כֻּלָּם
שְׁמָמָה,
עִיר רֵיקָה

דְּרוֹשׁ נָא דּוֹרְשֶׁיךָ
בְּדָרְשָׁם פָּנֶיךָ
הַבֵּט קֵל, בָּנֶיךָ
לְמַעַנְךָ יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ

גּוֹלָה אַחַר
גּוֹלָה
דִּמְעָה אַחַר
דָּם
וְאֵין מְנַחֵם
לָהּ
וְלֹא נִרְדַּם
אָדָם

צַדֵּק צוֹעֲקֶיךָ
מַפְלִיא פְּלָאוֹת
חַבֵּק, הַכְנֵס אֵלֶיךָ
עוֹבְרֵי שַׁעַר הַדְּמָעוֹת

עַמְּךָ תְּחִנָּה
עוֹרְכִים
עֵינֵיהֶם לְךָ
תְּלוּיוֹת
יוֹשְׁבִים בָּדָד
בּוֹכִים
נְוֵה מִדְבָּר
תְּלָאוֹת

עוֹד רֶגַע, וְאֵינָם
כָּל לִבָּם אֵלֶיךָ
וּלְשַׁוְעַת חִנּוּנָם
אַל תְּעַלֵּם אָזְנֵךְ
–
בקושי מעזה לדפוק על הדלת,
אבל מצליחה קצת ללחוש, מבחוץ.
קצת.