ואין עוד, וחבל.
הייתי ילדה
עם סומק בלחיים
וצחוק פעמונים הצטלצל
והיה לי עץ
עם פירות מתוקים
שבשעת השרב הצל
ואז קצת גדלתי
הלחיים החווירו
נמוג צחוק פעמונים
ומישהו החליט
לשרוף את העץ
בתוכי השאיר סימנים
ליד ערמת אפר
פתאום מבינה
מעולם לא היו לי חיים.
הייתי ילדה
עם צחוק פעמונים
עם עץ ועם צל
אז זה קשה לגלות
שפשוט מישהו
אותי פה ניצל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
וואוווווווווווווו
הכתיבה – וואו
התוכן – וואו
עצוב ועמוק ומציף.
את מדהימה, ויש לך כשרון ענק.
תודה קטינא…
ככה זה כשכותבים מהלב, לא?
אמלההההההה כמה שהזדהתייי ????
יש לך כתיבה נדירהההההה ????
ואת כל כך צודקת שדבקה הבן אדם שסמכת עליו הוא זה שניצל אותך זה בדיוק מה שקרה לייייייייייי??????
כואב לי בשבילך…
זה באמת כל כך קשה…
תודה אבוקדו❤️
יאייי מה זה הכשרון הזהה
זה פשוט שיר מהמם ??
טנקס סוכנת??
ממש כייף לשמוע! זאת אומרת לקרוא 😉
אוף כואב לי!!!
❤️????????
אויש, סייברית, לא התכוונתי שיכאב לך.
אבל תודה על התגובה??
אאוץ באסה?
כן… בהחלט מבאס???
אעע.
הכתיבה שלך מהממת.
זה מושלם כזה והסוף אאוצ'.
תודה פרפר!
כייף לדעת שאני כותבת טוב (אבל ברצינות, כן? באמת כייף לי לדעת :))
אני תוהה לאיזה רובד של משמעות התכוונת מתוך מה שהבנתי פה….