אני מאוד אוהבת לקרוא. ומלא.
ותמיד כשרואים אותי קוראת- אומרים לי שכל פעם שאני קוראת, זה אומר שאני מנסה לברוח, וזה סוג של בריחה מהתמודדות…ומהמציאות…
אז באמת כשהתחלתי לקרוא, הייתי בתקופה קשה, וזה עזר לי להתמודד, אבל כיום ב"ה התקופה עברה, ונשאר לי האהבה לקריאה…
אבל האם באמת לקרוא ספרים בכמות גבוהה (מאוד!) זה נחשב בריחה מהמציאות? התחמקות מלהתמודד??…
אשמח לתשובה..
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
זה לא בהכרח קשור לפעמים כן ולפעמים לא. קריאת ספר זה כמו ראיית סרט אנחנו עושים את זה בגלל ההנאה, ההתמכרות ולפעמים גם בכדי לברוח מהמציאות
זה תלוי אם את עושה את זה בתור בריחה או לא…
אם יש משהו שקשה לך, את מתמודדת איתו או שאת הולכת לקרוא? הקריאה באה על חשבון דברים אחרים או שהיא רק בזמן הפנוי שלך?
ואגב, יש דברים שבריחה מהם היא דבר יעיל לגמרי, כמו מחשבות טורדניות או חשיבה בלופ על משהו…
וואי… מעניין… אף פעם לא חשבתי על זה ככה…
אני גם קוראת מלאאא אבל אני לא חושבת שזאת בריחה מהמציאות… לפעמים זה פשוט אי של שקט…
וואלה, גם לי עלתה השאלה הזו.
אשמח לתשובות!
אאממממ….
אני סותרת את הדיעה של מי שאמר לך שאת בורחת מהמציאות את פשוט עושה תדבר הכי טוב עבורך את עושה תתחביב שלך שזה דבר מעולה שלא הרבה עושים כשהם בדיכאון וכולי
ועוד אמרת פה שזה עוזר לך אז לדעתי תמשיכי לקרוא!
אם המטרה של זה, בשביל לברוח מהמציאות- אפילו לא במודע, אז זאת בריחה מהמציאות.
ואם זה רק כי את אוהבת לקרא, זה כי את פשוט תולעת ספרים??
אני, באופן אישי, אם זאת המטרה- קשה לי לקרא. העיניים שלי לא מצליחות לקרא, והראש לא מרוכז ועייף?
וואי גם אני כמוך. כשהתחלתי לקרוא זה פשוט היה כדי לברוח מהמציאות אבל הכמות שקראתי (שלא תדעו?) גרמה לי לאהוב לקרוא ממששש!!!
אני מסכימה שלפעמים קריאת ספרים היא כדי לברוח..
זה תלוי בהרגשה שלך, את יכולה לבדוק מול סיטואציה קשה איך את מתנהלת: מתמודדת איתה או הולכת לקרוא = בריחה.
אני אישית גם הייתי תולעת ספרים מושבעת (לא להאמין שזה עבר!!) ובגלל עומס לימודי בסמינר (לא תיכון- בתיכון הייתי קוראת כמויות ספרים) הפסקתי לקרוא… וזה לא היה מבריחה, פשוט אהבתי לקרוא!! -לא צריך להסתבך…
לדעתי- כן. ואני אומרת את זה בתור אחת שבמשך שנים הייתי חצי מנותקת מהמשפחה, חברות… כי כל היום ברחתי לספרים, מדמיינת את עצמי גיבורת הספר ועוד כל מיני, זה השתלט לי לגמרי על החיים. כאילו הייתי אשכרה אומרת לעצמי מי צריך חברות? האנשים בספר יהיו חברים שלי! לקח לי זמן שבזכות אמא שלי ששמה לב לזה הצלחתי לחזור למצב תקין ונורמלי, עד עכשיו אני חלמנית כזו ואוהבת ספרים אבל לא מכורה לזה.