יש אחר כך עוד שני פרקים בדרך…
"אני פוחד." אמר ידידיה, מנגב באגרוף קמוץ טיפת זיעה ממצחו.
"אתה לא צריך לפחד." הוכיח אותו רעואל. "אבא אמר לכל החיילים לשמור עלינו."
"זה בגלל שמשהו רע קורה." הסביר ידידיה, מביט על החייל שעבר לידם בצעד צבאי קצוב. "לכן אני פוחד."
"אבל כל החיילים שומרים עלינו כדי שלא תפחד." התווכח בן החמש.
"אתה חושב שכל החיילים שומרים גם על אבא?" שאל אחיו הקטן.
"בטח, אתה ראית כמה חיילים יצאו עם אבא? המון." אחיו התמתח. "כשאני אהיה גדול אני גם אהיה חייל."
"אבל לצד השני יש יותר חיילים, ככה האביר אליקטאן אמר." לחש ידידיה.
"הוא אמר את זה לאמא!" הזעיף רעואל את פניו. "ולמה אתה מקשיב לשיחות של מבוגרים?"
"לא הקשבתי בכוונה." ידידיה משך בכתפיו. "רק שמעתי, כי הם דיברו לידי, ואמא נורא דאגה. הנה, גם אמא דואגת. סימן שהמצב באמת מסוכן! אמא לא דואגת אף פעם."
"אמא לא דואגת." רעואל נשען על הקיר, מביט באמו שישבה על הכיסא ממולו, מחזיקה את דבורה הקטנה ופועה אליה. "גם עכשיו אמא לא דואגת."
"אני חושב שכן." אמר ידידיה. "אתה שומע את הקולות?"
רעואל שתק, מקשיב בריכוז. "כן." הוא פסק. "קולות של הרבה חיילים."
צעקות, צרחות, קולות שפשוף מתכתיים, פצפוץ של עץ.
הדלת נפתחה. "הוד מלכותֵך," פנרס פסע פנימה בבהילות, "הוד נסיכותכם, אבקשכם, בכל הכבוד הראוי, להישמע להוראות. חייבים להימלט…" מבטו נעצר על בני המלך הקטנים, והחליף עם רנה, הלה, טור ואונמר מספר משפטים שאי אפשר היה שיאמרו בקול. הלה בלעה את רוקה. איפה איסתרק? מה אתו?
///
מהללאל מעולם לא נמנה על המפונקים, ושינה באוויר הפתוח לא הייתה דבר שסלד ממנו. לא משום כך, איפוא, נדדה שנתו. אלף זיכרונות התנפצו אל תודעתו באחת. הפעם בה נמלט אל ביתו של הרב והתנגש בדלת, הצבי יפה התואר שנתפס במלכודת של אבא הגדול, הפעם הראשונה בה ראה את אליהו, לבוש עוד בבגדיו העירוניים החדשים. הנפילה שלו בבריחתו מאביו המאמץ כשבגדי התינוק נפלו מידו ואלמלא נצנוץ הזהב של התליון לא היה מוצא אותם באפלת הלילה. הריח שליווה את הבגדים כשהרים אותם מהאדמה…
הריח.
אותו ריח. אותה אדמה. מהללאל התרומם מהמחצלת, מסתכל בהפתעה על האדמה שתחתיו. הריח שעמד האוויר היה אופייני כל כך להרי האנשוג, אותם לא פגש זה חמש שנים.
האופק החל להתבהר וצלליות העצים, השיחים וההרים שבאופק התחדדו. מהללאל הישיר את מבטו לשרשרת ההרים שבצפון.
הרי האנשוג. אין ספק בכך.
איך לא הבחין בכך קודם?
גוש קר התיישב בקרבו. איך הובילו אותו כלב ודיירן למזרח הממלכה? הרי האנשוג אמורים להיות רחוקים מהם מאוד כעת. 'דיירן מכיר את הדרך היטב', הדהד בתוכו קולו של המלך. 'הוא מכיר כמעט את כל כוזר'.
מכיר כמעט את כל כוזר.
מהללאל התיישב לחלוטין, מביט בדיירן הישן.
האם האיש הזה הנו בוגד?
ומה עליו לעשות עכשיו?
ללא דיירן וכלב אין לו סיכוי להביא את שליחותו ליעדה, אך אם חושיו אינם מונים אותו, אם יישאר כאן הוא עלול לסיים לא רק את שליחותו בכישלון, אלא גם את חייו.
מה יאמר אביו? מה יאמר המלך? מה יאמר רעואל הקטן לו הוא הבטיח שיחזור? מה יהיה על השליחות שעשויה להציל את כוזר?
אולי מה שעליו לעשות הנו פשוט לחזור לכרית המחוספסת ולחכות שיתעורר מחלום האימים הזה?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
15 תגובות
טרוףףף יואו מוכשרת אחת.
את מותחת ממש ומרתקת.
זה כל כך זורם הכתיבה שלך שאני מרגישה ממש בפנים ?
את כותבת נדיר,קיווי.
כתיבה שיודעת לרתק!
תמשיכי;')
תודה. יש עוד שני פרקים, כמו שכתבתי. ואחר כך…
נראה.
מחכה ברמות להמשךךך
קיוווייי
עצרת באמצע במתחחחחח
תמשיכי!!!!! זה מרתק ברמותתת, באלי יותר מעוד 2 פרקים….
אלופה אחת! ?
ענק!!!!
והכי גרוע-אף אחד כבר לא נמצא שם,גם גאלן וגם אבא הגדול כבר מזמן בגיהנום…ואי איזה טירוףף
וואו קיווי!
אלופה!
הכתיבה שלך מרתקת!
יש לך עוד המשכים?
עכשיו אני רואה שכתבת שיש עוד שני פרקים בדרך…
יופי! מחכה להם…
הכל בזכות הקטע שכתבת. הוא ריתק אותי, מודה ומתוודה.
וואו, קיווי.
מרתק.
הרבה זמן לא קראתי פה סיפורים, ואין לי מושג מה גרם לי לעשות את זה עכשיו.
נשאבתי.
ותודה גם לשואפת לשלמות על הפרק הראשון והיפה.
אגב, מערכת, מתי יעלו פרק רביעי ופרק חמישי? שלחתי אותם ביום ששלחתי את הפרק השני…
סליחה,
*פרק שלישי ופרק רביעי.
וואוווווו
לא נורמלית.
וזהו.
וואי, זה פשוט מרתק. תודה, קיווי, על פוסט מעניין שכזה. כיף לקרוא את ההמשכים שלך, ואת הכתיבה הזו שלך שאפילו דומה חלקית לשל מיה.
..למען האמת, יש לי כמה ביקורונות קטנות על כמה דברים בכתיבה כאן, וכמה שיפוצונים שהייתי משפצת לו יכולתי. אבל זה לא דברים באמת משמעותיים, סתם מבחינת הכתיבה ומבחינת הדמיון לזו של מיה. בגדול, הכתיבה שלך טובה(אם כי קצת בוסרית עדיין), וחד משמעית – יש לך עתיד!
נ.ב: סליחה על ההתנשאות הקלה שמבצבצת מהתגובה שלי. עוד עובדת על הקטע המתנשא באופי שלי..
בקריאה חוזרת, יש לי קצת הערות..
קודם כל, הרי האנשוג נמצאים בשליטת כוזר האחרת. איך יכול להיות שמהללאל אפילו לא שם לב שהם עברו את הגבול?
נופים אחרים, כמות חיילים מרובה, מקומות שזכר מאז..
הרי לא תרצי לטעון שהם הרדימו אותו ליומיים תוך כדי המסע, והוא לא שם לב..
דבר שני, כמו שכבר כתבו פה – אין שם את גאלן ואת אבא הגדול כבר ממזמן..מה יש להם לעשות שם, אם כך?
(או שזה מה שבנית עליו מראש?..;))
ודבר אחרון – הלו, מדובר בדרך. ומהללאל, כמו שציינת, מעולם לא נמנה על המפונקים. אז כרית? מי ישן על כריות בדרכים? היו בכלל כריות בכוזר מלבד בארמונות מלוכה? יכולה להיות אופציה של כרית, מחוספסת(מה שאומר שהיא פשוטה), בדרכים?