.
טוב לי טוב לי טוב לי
ולא היה כך אף פעם
ראיתי פה לאחרונה פוסט מתוק של ילדה מתוקה שהחליטה להיעזר.
אז באלי לכתוב על זה קצת:)
לפני שלוש שנים בערך הבנתי שמשהו עובר עליי. זה היה קשור לבית ולהורים ואני מצאתי את עצמי רוב היום במיטה או במסך.
זו הייתה תקופה זוועתית וההורים שלי שלא ידעו מה עובר עליי אבל כן ראו מה עובר עליי והציעו לי ללכת לטיפול.
בכלל לא רציתי לשמוע על זה. מבחינתי היה להגיע לסוף העולם אבל לא להיכנס לחדר טיפול.
סירבתי. וזו הייתה טעות. אני מבינה למה טעיתי, אתן יודעות, כל הסטיגמות בנושא…
באיזשהו שלב אחותי ניסתה לדבר איתי ואיכשהו היא פלטה שהיא כרגע נמצאת בתהליך טיפולי.
שלא תבינו אותי לא נכון. אחותי היא הבן אדם הכי חסידי, הכי שמח, הכי מאה. בלעתי ותוך כמה שבועות הייתי שם בעצמי.
ההורים שלי נתנו לי לבחור איזה סוג טיפול קורץ לי והלכתי על טיפול באומנות. היה מדהים. קודם כלי כי אני אוהבת אומנות. ואחרי הכל, כי זה עזר לי. הכי בעולם. וטוב לי עכשיו וטוב, לי כל כך.
ממליצה לכל אחת שאולי והטיפול יעשה לה טוב- שתלך על זה.
ולסיום, סתם שלוש נקודות חיוביות על טיפול:
* טיפול הוא סודי, כך שאם זה מה שמלחיץ אותך, העתיד, ההווה או מה שלא יהיה- לא יהיה. דיסקרטי ושמור. ראו ערך אחותי (שאגב כבר נשואה היום עם ההכי הכי)
* במידה ונניח הורייך הם המעצבנים אותך, גברת, זה המקום לשפוך, להוציא. אם תסכימי, יכול להיות שבמטפלת אפילו תוכל לדבר בעבורך איתם ומשהו ישתנה. מנסיון חיובי
* ההורים שלך הציעו לך? זאת אומרת שהם דואגים לך ורוצים בטובתך. זה עולה הרבה והם מוכנים לשלם לשלם על זה בשבילך. זוהי אגב הבנה שהגיעה לאחר שנה טיפול
* באלך עתיד טוב? באלך להיות עצמך במיטבך? לכי על זה. זה עושה פלאים. לא סתם ה' ברא את הכלי הזה. הוא לשירותך
11 תגובות
חמודה שהעלית פוסט כזה חשוף,
אבל כזה יפיפה!!!
יש לך כתיבה מהממת
אוהבת אותך ?
נתת בי אומץ.תודה נשמה!
זה עולה הרבה
זה הנקודה
הרבה מאד.
וכשהמצב דחוק, פשוט אי אפשר. לא פשוט בכלל.
וככה אני- תלויה.
התחלתי, עשו עלי קומבינה שפגעה לי באמון והכל בשביל שאני אוכל להמשיך.
ועכשיו… שוב בהפסקה של כבר יותר מחודש.
לא יודעת מה.
לוידת.
כלום.
אה, ואני ממש מעריכה אותך.
מניסיון?
עוד משהו.
זה לא קסם, זה לא יעבוד אם לא תעבדי על עצמך תוך כדי הטיפול.
הגעת בשנייה המדוייקת ביותר שיכולה להיות.
איך אני ידע שאני צריכה טיפול..??
כילו אולי קורים לי דברים רגילים..
אה ואני חיה עם עצמי אז לשאול אין לי את מי..
שאלה יפה.
בהחלט כל אחת עוברת דברים , ולא כל דבר שעוברים מצריך טיפול.
אז איך יודעים שצריך?
אם הדברים שאת עוברת את מרגישה שהם קיצוניים בשבילך, הם שונים ממה שאת רגילה, הם מפריעים לתפקוד הרגיל שלך. ואני מדגישה "שלך", כי את צריכה לבדוק את התפקוד יחסית לעצמך, זאת אומרת: אם תמיד היית אחת שאוהבת לנוח ולא לצאת לפעילויות ואז יש תכנית בכיתה ואת לא רוצה ללכת , זה נורמלי. אבל לעומת זאת אם בת שאוהבת פעילויות וכו' , פתאום תפסיק לגמרי לבוא לפעילויות – אז זה שונה מהתפקוד התקין שלה. ובנוסף אחרי הכל, חשוב מאד להתייעץ עם מישהי (עדיף מישהי שמכירה אותך, אבל אם אין כזאת, אז זה בסדר גם מישהי שלא..העיקר להתייעץ) ולתאר את המצב שלך בפירוט ,ואז לחשוב יחד האם זה משהו שמצריך טיפול או שזהסה"כ דברים שאת מצליחה להתמודד איתם בכוחות עצמך. ולגמרי מחזקת את כולן שכל מי שצריכה ללכת לטיפול – פשוט ללכת (אפילו שלפעמים זה לא כ"כ פשוט). ונכון שיש סטיגמות מהחברה, ולא רק סטיגמות מהחברה אלא סטיגמות שלנו בפני עצמנו ("מה, אני צריכה טיפול????), אז תדעו שאפשרי בחלק מהטיפול גם לעלות את זה ולטפל במחשבות האלה ;)…. כי ללכת לטיפול זה לא חולשה, זה ללכת למשהו שיעזור לנו לקבל כלים וחשיבה נכונה להתמודד עם דברים שאנחנו עוברות בחיים. הצלחות.
די כל הכבוד לך את גדולה מהחיים!!!!
צודקת
הלוואי וכל הבני אדם היו הולכים על זה
וכן גם אני הייתי שם
אני לא מסכימה איתך שיש דיסקרטיות הייתי פעמיים אצל 2 מטפלות שונות ושתיהן אמרו את כל מה שאמרתי להורים שלי וזה לא היה ברמה מסכנת חיים או משהוכזה