יוכי'לה, כאילו זה היה אתמול..

הסתכלות מהצד של אחות גדולה שמנסה להבין מה זו המתנה שקיבלה.
נכון בובה את מרשה לי לספר איך שאת נולדת?
יוכי'לה קטנטונת, בובה שאת, עוד מעט את בת 6 שנים.

את יודעת שאת האחות היחידה שלי, חיכיתי לך כ"כ הרבה.. הייתי ביסודי כשאת נולדת, ההפרש גילאים בינינו רב. אני אוהבת אותך אהבת נפש, רוח, נשמה. בובה שאת.

אני זוכרת עד עכשיו את היום בו נולדת, יוכבד המתוקה. זה היה ערב חג הסוכות, משפחה שמחה ומרוגשת של זוג הורים מאושרים, כמה בנים, ובת קטנה (כמובן אני). לאחר חמישה ימים מפרכים של בניית הסוכה (במקום חדש האמנם) ואמא עם בטן גדולה ותמימות של ילדה כמוני שלא מבינה שתשעה חודשים אוטוטו חולפים… נאלץ כולנו לקבל את החג ללא ההורים.

אני לא זוכרת בדיוק אם זה היה ערב החג או ליל החג, אך בין כה וכה לא יכולנו להספיק לנסוע לסבתות ולסבים. מבלי לארוז תיק ומבלי שיהיה לנו כל מפתח לביתנו, אבא ואמא נוסעים לבית יולדות, ולנו מודיעים ללכת לחברה של אמא, זו עם הארבעה ילדים שאיתם תמיד אנחנו משחקים. כך באמצע הלילה כשהכל מאחור, בשבילך יוכי'לה, מסרנו הכל.

הלכנו בחושך, כשבכל הסוכות דולקים האורות, ואנחנו הקטנים, עם הגדול, כשהגדול לא עד כדי כך גדול, נותן ידיים ומחפשים בשקט את סוכתם. מגיעים לסוכה מעץ, מבפנים היא הייתה כה מעלפת. הריהוט, האסתטיקה, השולחן המעוצב, הילדים המהממים.

את המחזה לא היה ניתן לתאר במילים, לבוא ולומר 'אמא בבית רפואה ואין לנו איפה להיות'? זה מביך, מבייש, נורא ואיום. אבל כמובן שאחי לא מתייבש, לא נבוך כמוני, אחות של יוכבד הפחדנית. לילה הגיע. היכן בדיוק נישן? אנחנו יחסית גדולים (מעל 3 ו9 אצלנו לפחות;) איסור יחוד חמור כאשר גם לה יש בנים, ואני כבר גדולה.. בתור בנות השתכנו יפה בחדר, הבנים בסלון, כמה נחמד, בגילי הייתי לא הייתי חולמת על סיטואציה כזו, לילה לבן עם החברות הכי טובות. חלום ילדות התגשם, ואני לא קוראת לו בכלל חלום.. לישון במיטה של ילדה בת 5 באמת היה לא צפוי, דווקא היא די הייתה נוחה האמת:)..

יוכי'לה, חכי מתוקה, הסיפור לא נגמר, חזרנו אחרי כמה ימים בעיצומו של חול המועד, הישר הביתה. האמת מעט עצובים, כי נהנינו אצלם עד השמים, אבל לא היה ניתן לתאר את ההתרגשות שלי לפתוח את דלת הבית. כל הדלקת נרות ביקשתי שאת תיוולדי, ביקשתי שיהיה לך שיער חלק מרשים ועיניים בצבע דבש, ולחיים מתוקות של סופגניות שכל היום רק מקווצ'צ'ים מרוב מתיקות… כן יוכי'לה, למרות שגדלת אני עדיין מנשקת אותך כל רגע נתון.

אז פתחתי הדלת, בחשש באמת, בלב שלא מפסיק לפעום ברעש גדול, ואת, יוכי'לה, שכבת שם בסלקל עם פיג'מה ורודה של תינוקות כשלידך אמא עם המטפחת של הלילה והחיוך הכי מאושר שראיתי בה מאז שאני זוכרת את עצמי.

את שכבת שם בשקט, עם הפנים הכי יפות שראיתי מעולם, ופשוט רציתי לבוא ולקווצ'ץ' אותך מחיבוקים, אבל את תינוקת אז לא.. ישבתי לידך, הבטתי בך, נעצתי מבט לתוך עיניך הרכות, ואת החזרת מבט, אני הרגשתי את זה, כאילו את אמרת לי "הנה, הגעתי". החלום האישי שלי התגשם, זה מה שאליו תמיד ייחלתי, שאת תיוולדי יוכי'לה, רציתי אותך, זה היה כל החיים שלי.

באותו החג לא יצאתי לסוכה בקושי ממש, רק לסעודות. הבנים היו בסוכה תמיד, למדו תורה יום וליל הצדיקים. אני נשארתי עם אמא שלנו, ואיתך, יוכי'לה. הייתי איתך כל החג, לידך, צמודה, תמיד. מבית שקט של ילדים מאופקים, הפך הבית בין רגע להיות רעשני בעל אקשן שסובב כולו כל היום רק את יוכבד.
יוכי'לה, תדעי לך שלא היה סיכוי שתבואי לעולם, אבל השם אוהב את עם ישראל המתוק שלו, אז עשה לנו נס. מתוקה שאת..