(בסוגריים) / פרק שלישי

נעים להכיר למורה חני, ייחוסה המכובד: מחנכת הכיתה של דיני והאדם הכמעט הכי אהוב עליה באנושות (במילים ברורות דיני מתוסבכת עליה קשות)

לפרק הקודם

לפרק הבא

למען האמת, כשביקשו ממני לכתוב פרק על ההתנהלות של בנות הכיתה איתי הבלעתי חיוך, ותכף תבינו למה…

קיימת אצל בנות בכל שנות הלימוד מין הרגשה כמעט קבועה מול המורה והיא—- 'פדיחה'.

אין כמו ללכת במסדרון ולשמוע את רחלי ויהודית מדברות ולהשתדל חזק חזק שלא לצחוק בקול באמצע מסדרון בית הספר:

רחלי:" אמא'לה ראיתי את המורה חני אתמול עם הילדים שלה איזה פדיחווווות"

יהודית:" כן כאילו זה ממש ממש מפדח"

לפי המשתמע משיחה שכזאת אני מבינה שאני צריכה להיות סגורה בבית כל זמן שאני לא בבית הספר… והילדים בכלל (ציטוט: "איזה חמודה הבת של המורה ראיתי אותה אתמול בגן ציבורי איך מלבישה אותה יפה") ומה עם הדרך לבית ספר? זה עוד סוגיה ואני מצטטת:
רבקי: "הצילווווווווווו ראיתי את המורה ברכב שלה בדרך לבית ספר!!!"
מושקי: "אמא'לה, לא חשבתי האמת איך היא מגיעה  לבית ספר…"

רבקי: "כן, תמיד מורות פשוט מגיעות לכיתה. מי רואה מורה בדרך?!"

מה אני אגיד? איך בדיוק אני אמורה להגיע לבית הספר?

ואיך בדיוק אני אמורה לזרוק את הזבל? עם עקבים ופאה של שבת? אחרת לא ברור למה נשמע המשפט הבא: "ראיתי אתמול את המורה חני זורקת את הפח, כמעט מתתי מצחוק! היא הייתה עם מטפחת ובגדי בית"

הכל טוב ויפה (אמממ, בערך) אבל הפסגה של השנה בתלונות ו"פדיחות המורה" זו אסיפת ההורים.

בבוקר הדיונים הם: מה נראה לך המורה תלבש? בטח תתחתך ולא תתלבש פושט כהרגלה (זה הזמן להעלב?)

ולמחרת זה: איזה מורה מעצבנת! מה היא אומרת את האמת? תמיד אומרים דברים יותר טובים להורים!! פ'סדר אז אני לא מקשיבה לה אף פעם בשיעור זה אומר שהיא צריכה להגיד לאמא שלי ש: 'רבקי בד"כ משתדלת לנסות להקשיב חלק מהשיעור?'

אבל אין מה לומר, ללא ספק הן מקסימות לפני מבחן, שאני כמעט שוקלת בדעתי לערוך כל יום מבחן (אל דאגה המחשבה עוברת לי ברגע שאני מחלקת את המבחנים ומתחילים הטרטורים). הכי מתוק לשמוע אותן שואלות בחמידות של תלמידות בלחץ: "המורה יצטרכו את כל התירוצים והקושיות של רש"י על פרק י"ט? ואם לא אז איזה יצטרכו?"

מה אני אמורה לענות לך מתוקונת?

תשובה: פרק י"ט כולו נכלל בחומר של המבחן. בהצלחה בלימוד למבחן אלופה 🙂 בטוחה שתגעי מוכנה.

(למרות שההודעה שהחמודה הנ"ל שלחה הגיעה ב-11 בלילה שלפני המבחן ככה שאני די בפקפוק אם היא תגיע מוכנה למבחן…)

וכעת נעבור לסיפור עסיסי מחייה של המורה…

לתומי נסעתי בסיום יום עבודה לביתי והנה אני רואה שתי תלמידות נחמדות הולכות ומזיעות. כמו אישה נחמדה הצעתי להן טרמפ, רק שקצת שכחתי מהם הרגשות של תלמידות למורה שלהן (הפרצופים הסמוקים והמבטים המובכים הזכירו לי מיד ;)) בלית ברירה הן עלו (מה הן ימשיכו בדרך בהתעלמות?! יותר 'פדיחות') וכל הדרך ישבו בדממה של פוחלץ הינשוף במעבדת ביולוגיה.

כשהגענו למחוז חפצנו ואיחלתי להן "המשך יום נעים" הסומק בלחיים גבר. וכשחייכתי אליהן מחלון הרכב הבנתי סופית – שלטובת התלמידות אני לא עוצרת להן יותר טרמפים (אחרי כאלו פרצופים אומללים… בטוח בטוח).

סלחנה לי אבל לא אוכל לדלג על המפגשים בסופר. אני צועדת לי עם שיירת ילדי במחלקת ממתקים והנה באה מולי תלמידה נחמדה משיעור מדעים. התלמידה הנחמדה נעלמה במהירות הבזק ולאחר חצי דקה נמצאה כשראשה בתוך עמדת העגבניות (עם הצבע שלחייה העלו היא דווקא השתלבה שם טוב כמעט כמו הזיקית שלמדנו עליה שיעור קודם). נדלג הפעם על הציטוטים מיום המחרת.
אהה וכמובן אי אפשר לסיים בלי סוגית הפרוטקציות וקרבות המשפחה…
מעשה שהיה כך היה. היתה לי תלמידה שהיא גם בת דודתי, ואיתה חוויתי חוויות מגוונות. אחת מהן:

נקבע לנו מפגש משפחתי יום לפני מבחן מסכם בהיסטוריה, ובו פגשתי את החמודה הנ"ל. למחרת במבחן בסעיף של איך, מתי וכמה למדתי היה מצויר סמיילי מובך וכיתוב: "למדתי רבות לפני המבחן, ויום לפני אפילו טרחתי להגיע למפגש משפחתי 😉

ללא ספק אם היה אפשר הייתי מוסיפה לה נקודה רק על זה שהיא לא הגדירה את הסיטואציה כ'פדיחה' ומחקה אותה מכרטיס הזיכרון שלה במידי.

הייתי מפליגה בסיפורים עוד ועוד, אלא שיש לי ערימת מבחנים בהיסטוריה. ואם אני רוצה להישאר מחר בחיים רצוי שאגמור אותה ומהררר.

רגע לפני סיום, השרביט עוברת קצת לדיני, גם לה  משהו להגיד:

היי חברות, שניה לפני שאתן עוזבת יש לי שאלה קטנה: מעוניינות מדי פעם בתגובות קצרות שלי בסוף הפרקים? אשמח לתשובתכן, תמשיכו ליהנות:)

© כל הזכויות שמורות.