עליתי 90 קומות!

כתבתי ארוך, אבל יש כאן מסר מדהים. תקראי.
אחיות תקשיבו, מטורף.. עליתי 90 קומות לפני כמה ימים.

60 ב20 דק' ואח"כ עוד 30 ב20 דק'.
ברור שלא עליתי בבניין של 90 קומות, פשוט קצת השתגעתי עם כל העניין של כושר ורציתי לרדת במשקל אז עליתי בבניין שלנו מלא פעמים..;) שואלת למה לא המשכתי ל100? תענו בעצמכן, נשברו לי הרגליים מה נגיד.. סתם. נגמר לי הכח, לא יכולתי בקושי לזוז, חזרתי הביתה עם פנים אדומות משהו שאף פעם לא היה לי..

אני עד עכשו בקושי הולכת, לא יכולה לעלות מדרגה אחת, כל הרגל שלי כאבים שאי אפשר לתאר מה זה רק לצעוד בבית.. כמעט והבאתי קביים, בסוף לא כי אני מסתדרת, עוזרים לי פה ב"ה:) בכל מקרה אל תנסו את זה בבית, בסוף ירדתי מכל הסיפור הזה רק 2 קילו, אחותי לא הרווחתי בקושי משהו..

קיבלתי רגליים שלא יכולות לעלות במדרגות. לא יודעת מתי הן יבריאו, בינתיים עושים לי מסאג'ים שהאמת לא עוזרים בכלום חוץ מההרגשה הטובה בזמן המסאג'. קיצער אל תנסי.. סבל איום ונורא של כאבים.

מה המסר כאן? רק הרגע קלטתי. אחיות, כמה אנחנו רוצות את השם, רוצות להיות חסידיות.. מלא. מלא. אבל מי שתקפוץ עכשיו למים, תתנהג פה עכשיו כמו צדיקה אבל צדיקה, בלי שהיא באמת ככה ולא תתקדם לאט לאט כמו שצריך, הנפילה הקשה בעבודת השם תהיה חמורה הרבה הרבה יותר ממה שהיא הייתה לפני שהיא התחילה בצדקניות.

אחותי, את לא תהיי פה הבעל שם טוב. תרגעי.. אם מלימוד תורה של 10 דק' ביום את תקפצי למחרת ל10 שעות ביום – יגיעו הימים שאפילו דקה אחת לא תלמדי! ולא עשית כאן בעצם כלום ולא התקדמת רוחנית.

את אפילו לא משערת כמה הנפילה תהיה חמורה, להבדיל אני, נראה לי אני יותר בחיים לא נוגעת במדרגות, מה אני אגיד לכן..

מבינות? הייתי צריכה לומר שכל יום אני עולה 10 קומות, מה זה 90??? 10. רק 10. אם תלחמי שאת רוצה ע-כ-ש-י-ו להתקדם רוחנית הכי שאפשר, להגיע לפסגה, אחותי את תגיעי לפסגה, אבל למחרת את תפלי מהפסגה הישר לבור השור העמוק שמחכה שם בצוק.. לטפס על הר צריך חבלים, צריך לאט לאט, לא רצים על הר ומתרסקים על האדמה, אחותי תביני התוצאה פשוט לא שווה!!

אז תכלס איך מתקדמים רוחנית בלי לפול מחר??

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך אחותי, זה שתכיני לך טבלה של כל יום מפורט מפורט בדיוק מה את רוצה להספיק ברמה הרוחנית הכי גבוהה שאת רוצה להגיע אליה, כל יום תסמני בדיוק מה עשית גם אם זה רק דבר אחד מהרשימה הארוכה.

בסוף השבוע תשלחי אותה לחברה טובה שלך שאת לא מתפדחת ממנה, תעזרי אומץ ותשלחי לה, הכי כדאי שתי חברות שיכינו אותה טבלה וכל שבוע אחת שולחת לשניה את שלה..

בכל מקרה העניין פה זה שאת הדין וחשבון לפני הקב"ה לא מעניין אותנו, זה לא גורם לנו להירתע. אבל לפני בשר ודם?? וואי וואי איזה בושות.. תאמיני לי את פשוט תראי שהבושה על הכלום שמילאת בטבלה השבועית יגרום לך לעשות דברים שיהיה לך מה לומר לחברה בסופ"ש.

זו שיטה שאין סיכוי שתפלי כי את כל פעם בידיעה שאת צריכה לתת חשבון בסוף שבוע.

אז הנה, חשבון נפש הכי מומלץ, הכי יעיל. אין נפילות. אגב, אל תקחי חברה שהרמה הרוחנית שלה על הפנים כי אז לא יהיה אכפת לך שהיא תראה שלא התפללת ולא עשית את זה ואת זה ואת זה..

תקחי מישהי חסידה, אל תתביישי אפילו מורה אהובה, זה נטו בשבילך, התוצאות פשוט יהיו שוות מליארדים.
בהצלחה אחותי:)