המלך ואני14

"עבודה שבלב מהווה, לדעת אבי (=הרש"ב), הרפואה הגדולה ביותר לכל מיני מחלות של מומי בני אדם. אבי רואה ב'עבודת התפילה' את הדרך הרחבה והטובה ביותר להגיע לבית אלוקים.. דבר זה עצמו ש'עבודה' היא עיקר החסידות, צריכים להבין על ידי השכלה. חסידות היא שכל אלוקי.. ה'למעלה מן השכל' בתוך ה'שכל'..

ברם, כדי שהמוח הגשמי יוכל לתפוס ולהשיג שכל אלוקי – הרי זה אפשרי רק על ידי 'עבודה שבלב' בתפילה. שכן, התפילה היא הזמן והמקום של 'ויקחו לי – אותי אתם לוקחים'.  'עצמות אין סוף ברוך הוא' אומר לעובד השם בתפילה: 'אותי אתה לוקח'.. בהבנה של השכלה בלבד, אף העמוקה ביותר, בלי דמעות ובלי זיעה של מצווה – אי אפשר להיות עובד השם בתפילה.. מלמעלה אומרים לו: 'רצונך להיות משכילה- היה 'משכיל,' אך אור אלוקי לא נותנים לו.. תפילה, עבודה שבלב, זקוקה להכנה והקדמה.. צריכים להתרחץ בזיעה ובדמעות.. אז יכולים להרגיש את האור האלוקי שבשכל האלוקי שבחסידות".

ואם הרבי הרש"ב נ"ע אמר זאת  אז אני מאמינה לגמרי. דבר שני, למה בכלל, אם מותר לנו לשאול, התפילה יותר נעלית מלימוד החסידות?!

כי חסידות זה שכל אלוקי, וברגע שבן אדם גשמי עם שכל גשמי לומד משהו של שכל אלוקי, אז זה מעורר אותו ומלהיב אותו ממש, אבל עדיין זה שכל אלוקים ולו יש שכל גשמי אז החסידות והחסיד לא דבר אחד מאוחד.

למה קוראים לרבנו הזקן "בעל התניא" נכון שהוא כתב את התניא, אבל הוא גם היה 'עובד' בתפילה, אז הוא נעשה הבעל על התניא, כי עכשיו החסידות חלק בלתי נפרד ממנו. וזה מה שהתפילה פועלת, היא מחברת בין השכל הכל נקי לשכל הגשמי.

אני יכולה להעיד עלי שכל החסידות שלמדתי , ולמדתי הרבה ב"ה, אני ממש בקושי זוכרת. מאז שהתחלתי 'להתפלל' אני זוכרת בדיוק מה שאני לומדת, פשוט הכל. ולמה? כי כשמתפללים החסידות חלק בלתי נפרד ממנו.

—

—

מה אנחנו בעצם מבקשים כאן? שנלמד תורה, שנרדוף אחרי המצוות, שלא נעבור עבירות ולא יהיו לנו נסיונות, וגם לא בזיונות על זה שלא עמדנו בנסיונות, תרחיק אותנו מסביבה רעה, תהפוך את היצר הרע שלנו להיות גם עבד שלך, תעשה שנתנהג ביושר, תקרב אותנו אליך, תרצה את התשובה שלנו, ובזכות זה תביא לנו שפע.

אם מסתכלים מהצד בעצם יש כאן סתירה עמוקה ביותר, מצד אחד אנחנו אנחנו אומרים שאנחנו רוצים את השם באמת, ומצד שני אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להתקרב להשם רק בשביל השפע שיביא לנו, אז מה אנחנו בעצם רוצים, את השם או את השפע?!

ואם שוב מסתכלים מהצד, והפעם יותר בקפידה, רואים שזו בעצם טענה לקב"ה הברכה הזו – איך תביא לנו שפע כ"כ עצום ממך ממש כאשר נתת לנו יצר הרע ושמת אותנו בסביבה רעה ונתת לנו מידות רעות ולא הורדת אותנו לבית של צדיקים לומדי תורה ורודפי מצוות?! וזה מה שמבקשים כאן, השם תן לנו להיות קרובים אלייך בתמימות ויראת שמים רק בשביל שאת כל השפע שאתה נותן לנו, נהיה ראויים לקבל אותו.

—

הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק הריי"צ נ"ע:

"בהיותי ילד קטן , כשלמדתי עוד אצל המלמד רבי יקותיאל ז"ל, הייתי רץ לבית הכנסת לשמוע תפילות של אבי. ולבי היה כבד עלי, מדוע אבא איננו מתפלל במהירות כמו כל ציבור המתפללים, כמו דודי.

פעם שאלתי מדוע הוא כך, והשיב לי דודי רז"א כי אבי אינו יכול להגיד את האותיות במהירות.. והצטערתי מאד על דבר זה…. פעם באתי לבית הכנסת, והנה אין איש, רק אבא עומד, פניו אל הכותל ומתפלל, מתחנן הוא אל האלוקים, מבקש רחמים הוא. אך בשום אופן לא יכולתי להבין, מפני מה הוא מתחנן יותר מכל שאר המתפללים, ומדוע הוא זקוק לרחמים יותר משאר האנשים. לפתע החל אבי לבכות בכי רב. לבי נפל בקרבי, אבא בוכה, איש אין בבית האלוקים ואבא בוכה.

ואטה אזני ואשמע, כי אומר הוא "שמע ישראל" ובוכה, "ה' אלוקינו" ובוכה, נשתתק, ואחרי כן שוב קול גדול יוצא מעומק הלב, "ה' אחד", בבכיה גדולה ובקול מאוים. הפעם לא יכולתי להתאפק, ואלך לאמי, ואבכה מדוע אבא מאריך בתפילתו מכל המתפללים? דודי הרז"א (ר' זלמן אהרון) אומר שאבא אינו יכול לומר את האותיות במהירות, ומדוע אבא אינו יכול לומר את ה"עברי" (קטעי הקריאה) במהירות כראוי? והיום, ראיתי ושמעתי שאבא בוכה. בואי עימי, ואראה לך שאבא בוכה!

מה אוכל לעשות, עונה לי אמי. האם יכולה אני למסור אותו למישהו שילמדו… לך אל הסבתא ושאל אותה, אולי תוכל היא לתקן משהו בזה. אנכי, מהרתי לקיים עצת אמי. הלכתי אל הסבתא ואשאל אותה בשאלת תם.

והיא ענתה לי: אביך חסיד גדול וצדיק. וכל מילה ותיבה שהוא מוציא מפיו, הוא חושב בתחילה פירושה של התיבה מה שהוא אומר.

זוכר אני, שבאותה שעה היא הרגיעה את רוחי, ומני אז, השתנה יחסי אל אבי. כי ידעתי, שאבי מופלא הוא משאר האנשים ועל כל צעד וצעד ראיתי, שאבי, אבא הוא – אבי, קם בבוקר ולובש תפילין וקורא "שמע" ואחר כך הולך להגיש כוס חמין (תה) לאמו. גם אני רציתי לעשות כך, אבל מונעים זאת ממני, בטענה, שמא אנזק במים הרותחים".

—

הרבי הרש"ב נ"ע, כזה צדיק, הגיע לשיא המדרגה בתפילה באריכות, ובכל זאת לאחר הנחת התפילין מה שהוא עושה זה להגיש כוס תה לאימו?! על זה אני רוצה לדבר.

לפעמים אנחנו חושבות שאם אנחנו מתפללות אנחנו פטורות מכיבוד אב ואם.

עלייך לדאוג שהתפילה לא לסתור את המצווה החשובה של כיבוד הורים. אם בבוקר אמא תמיד צריכה אותך בעזרה ואם לך שעה להתפלל, אז או שתקומי יותר מוקדם או שתתפללי יותר מאוחר, או ששחרית תתפללי במהירות ומנחה באריכות, ואם גם במנחה אין זמן אז תתפללי באריכות במעריב, ובמעריב אין לך לאן להתחמק, כי מעריב אפשר להתפלל מצאת הכוכבים עד עלות השחר.

וזה העניין, אל תקלי בעניין התפילה באריכות משום כיבוד הורים, ואל תתפללי באריכות ולא תכבדי הורים, אלא תשלבי ביחד בדרך המתאימה לך.

—

*חיבור שכל אלוקי ושכל גשמי נעשה על ידי תפילה באריכות, וזו גם תרופה לכל המחלות.

*אנחנו מבקשים להיות קרובים להשם בשביל להיות ראויים לקבל את כל השפע שנותן לנו תמיד.

*כיבוד הורים לא פחות חשוב מתפילה באריכות, תדאגי לשלב שני הדברים ביחד בלי לסתור אף עניין.

—

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד.