לעמוד לפניו יתברך באמת
לפרק הקודם
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק האמצעי נ"ע:
"מה מאוד עגמה נפשי, בראותי בעת רצון בעבודה בלב, שעה אחת יפה לחיי הנפש להתקשר באלוקים חיים, אז דווקא מעשה שטן מרקד לבלבל הלב והמוח בדברים של מה בכך, שנקרא שיחה בטלה שבין איש לרעהו..
מה מאוד צר לי מזה, אשר לחינם ממש יגעים בדא"ח , אחר שמשליכים אחרי גוום בעת רצון לה'.. לזאת גודל הבקשה: זאת עשו וחיו ולא תמותו. שלא ישיחו שיחה בטילה קודם התפילה וכל שכן בתפילה עד גמר".
—
הרבי האמצעי אומר כאן דבר מאד מעניין.
קודם כל כפי שראיתן הוא מצטער ממש עד שאומר "עגמה נפשי", האמת כשקראתי את זה בהתחלה הייתי בטוחה שבהמשך יהיה כתוב שהשטן פועל בכל הכח שנחשוב בזמן התפילה על הכל חוץ מעל הקב"ה, ואז אני רואה שבכלל כתוב שהשטן מתאמץ כ"כ למרות שאתה חסיד ואתה לומד שעה תורה לפני התפילה ולמרות שאתה חסיד ומתפלל באריכות.
הרבי האמצעי כותב שעגמת הנפש שלו זה שהחסידים האלה אחרי שלמדו חסידות מתחילים לשוחח עם יהודים, וגם באמצע התפילה מתחילים לדבר, משוחחים באמצע קורבנות, אולי אפילו גם אחרי זה בפסוקי דזמרה כשאסור, כי זה מה שהנפש הבהמית לא תוותר עליה, שאחרי לימוד תלך להגיד משהו למישהו, ובדיוק באמצע התפילה תיזכר בדבר חשוב ביותר ותטען לעצמך שמותר עכשיו בגלל זה לדבר קצת.
הוא מנסה לשכנע לומר אפילו שתי מילים, "תסגרי חלון" סתם דוגמא, "מותר לי לומר לה, זה לצורך התפילה" את תטעני. אבל זה דבר חמור כשמדברים לפני התפילה ובתוך התפילה, עד כדי כך שהרבי האמצעי אומר שלא משנה כמה תלמדי ואת הדברים הכי עמוקים ותביני אותם הכי טוב, אח"כ את מדברת קצת לפני התפילה? זה כאילו לא למדת כלום! ובסוף הוא מסיים ואומר "זאת עשו וחיו ולא תמותו".
מה זה "לא תמותו"? וודאי שזו ברכה לאריכות ימים, אבל העניין שאם נעשה את זה הנשמה שלנו תחיה. כי אם נשוחח לפני התפילה ואחרי התפילה דברים בטלים, הנשמה שלנו זועקת, כי אנחנו נחשוב שאנחנו הכי צדיקות ומתפללות בכוונה, אבל הנשמה כאילו ח"ו כביכול "מתה" כשהיא רואה שפוגמים בתפילה בזה שמדברים.
—
בָּרוּךְ אַתָּה הַשֵּׁם אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי נותן לי כח להתעורר משינה עמוקה וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי: וגם מתנומה קלה.
—
מעיר אותנו השם משינה עמוקה ומשינה קלה, כמה פשוט.
אם חושבים קצת מעבר, מה זו שינה עמוקה במובן יותר פנימי? יהודי שעבד קשה כל החיים עם הניסיונות עם היצר הרע ולפתע בגיל מסויים החליט שהוא עוזב את הכל, הוא רוצה קצת לנוח, ליהנות מהחיים, ח"ו להפסיק לשמור תורה ומצוות רחמנא ליצלן, ל"ע.
זו שינה עמוקה, זו שינה אחרי 12 שעות עבודה ביום את נזרקת ב7 בערב במיטה לא מעניין אותך שום דבר, את ישנה עד דלא ידע.. זו שינה עמוקה. אבל מה כתוב? "המעביר שנה מעיני"! הקב"ה נותן גם ליהודי האלה שעזבו ח"ו תורה ומצוות, כח עצום לא מהעולם הזה, להתעורר, אחרי שנפל כ"כ קשה לחול ולשטויות עולם הזה, נותנים לו כח לקום, אומרים לו "בוקר טוב", מראים לו שכבר זרחה השמש, השם מראה לו שמחכה לו כ"כ שיחזור אליו.
קום, אל תתעצל עוד 5 דקות במיטה, אני רוצה היום שתחזור בתשובה, לא מחר! אבל גם אנחנו בתור בנות שומרות תורה ומצוות, בנות חרדיות צנועות, גם אנחנו לפעמים מתנמנמות קצת.. לפעמים אין כח להתפלל, אין כח לומר תהילים, אין כח לעזור לאמא, אין כח בכלל לקום בבוקר. גם לתנומות הכי קלות של אפילו יהודי הכי צדיק שיום אחד לומר פחות 5 דקות תורה ממה שהוא רגיל, גם זו נקראת תנומה קלה, וגם לה הקב"ה נותן את כל הכוחות שבעולם בדיוק כמו משינה עמוקה, הקב"ה נותן כח לקום באמצע תנומה, של 2 דקות שנשכבת למיטה ואת ממש נרדמת, ופתאום את נזכרת שעוד שניה שקיעה, הקב"ה נותן לך את כל הכח לקום ולהתפלל רגע מנחה.
אז זה העניין האמנם ארוך אך החשוב, שאותו צריך לזכור, שאת אפילו נופלת רק קצת שבקצת ממש, תחשבי על זה שיהודי לא שומר תורה ומצוות הקב"ה נותן לו כח ופתאום היא מתחילה ללבוש שרוולים קצת יותר ארוכים וכו', שתחשבי איזה דבר עצום זה, אם היא מצליחה בכזה חושך להתחזק, גם את שאת כן שומרת תורה ומצוות ב"ה, גם לך השם נותן את אותו הכח גם לדברים הקטנים, ואם היא מסוגלת וודאי שגם את.
—
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק הריי"צ נ"ע:
"בשנת תרמ"ד או תרמ"ה הלכתי ל"חדר", ללמוד. ה"חדר" היה בחדר השני שבבית המדרש, ולמדתי אז אצל ר' זושא, מלמד דרדקי. אבי (הרעבע הרש"ב), היה מתפלל אז את כל שלשת התפילות בבית המדרש, כשהוא נוהג להאריך בתפילה. הוא היה מנגן בתפילה ומתהלך הלוך ושוב, מכה באצבע ועושה תנועות בידים בהתרחבות.
הטלית לא כיסתה את פניו והיתה מונחת רק על הראש, באופן שהתפילין של ראש היו מגולות, מלבד בשבת שאז היתה טליתו מכסה את פניו. הייתי ילד קטן, [ולפי הבנתי אז] הונח אצלי בפשטות, שתפילה פירושה נגינה. אבי, היה אוכל אז אצל הסבתא (כבוד אמי זקנתי הרבנית רבקה נשמתה עדן).
דודי הרז"א [ר' זלמן אהרון] היה אוכל בביתו [תמיד]. לפעמים היה דודי הרז"א תופס בשערות ראשי המקורזלות, בלחיי או באזני, ושואל אותי: מה עושה אבא? פעם אחת כששאל אותי שאלה זו, עניתי לו: אבא אוכל ומתפלל. שכן בשעת הסעודה בשבת, היה אבן מנגן ניגון לפני כל מנה. והונח אצלי אז, שהתפילה ונגינה הן דבר אחד. בזמנים עברו היה בניגון משום ענין".
—
דורות עוברים ומשתנים, אבל אם חושבים קצת, עניינים חשובים ברוחניות תמיד נשארים עניינים חשובים. אז הרבי הריי"צ היה קטן, וילד קטן רואה הכי טוב, הוא רואה בפשטות הכי תמימה שיש. והרבי הריי"צ ראה שתפילה זה ניגונים. והאמת שכך זה פחות או יותר, כי תפילה מטרתה להתחבר לקב"ה, ואחת מדרכי ההתקשרות המשמעותיים ביותר, היא ע"י ניגונים בתפילה.
לשיר את מה שכתוב גם אם לא ידוע לך על מנגינה. אני בטוחה שאם אז זה היה עניין חשוב ונחוץ ביותר, גם היום זה לא השתנה ולא במקצת. שורה תחתונה, אם יש לך אפשרות תנגני בתפילה, זה נותן לנשמה.
—
לסיכום בקצרה:
*אל תדברי לפני התפילה ולא בתוך התפילה, זה הורס את כל מה שלמדת ואת התפילה בעצמה.
*ה' גם לך נותן כח, ואותם כוחות עצומים שיש בדברים הגדולים, כמו שבת, לך יש בדברים הקטנים.
*עניין חשוב תמיד נשאר, וניגונים בתפילה מרוממים את הנשמה. הם חלק בלתי נפרד מהתפילה.
—
שנזכה עוד היום בפני המלך לחזות, אתהפכא חשוכא לנהורא. יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
4 תגובות
ואוו, תודה על הפוסטים המדהימים האלו.
אגב שאלה, אני מרגישה לא מסוגלת להתפלל את כל תפילת שחרית
(בבית) מסכימה לפרט מה חייבים לומר בסדר יורד, תודה.
מה שאני כותבת עכשיו זו תפילה ממש ממש מקוצרת:
ברכות השחר, אדון עולם, וידבר..צו את בני ישראל, ושחט אותו, אתה הוא, ויאמר..קח לך סמים, תנו רבנן, רבן שמעון בן גמליאל, תניא רבי נתן, תניא בר קפרא, ה' צבאות, אביי, אנא בכח, ברוך שאמר, ישתבח שמך, שמע ישראל, ואהבת את, והיה אם, ויאמר השם, תהילות לא-ל, שירה חדשה, שמונה עשרה, וידוי, עלינו לשבח, ועל כן.
אם את רוצה תפילה בינונית, מעט יותר ארוכה, תכתבי ואני אוסיף בלי נדר.
היי חיילת המלך, תודה על התשובה המפורטת בהחלט עזה לי בנתיים אני אסתפק בה
(דרך אגב, יש פה הרבה קטעים שאני לא אומרת בתור אחת לא חבדניקית, אז לא נראה לי שהכל ממש חובה:)
ובכל זאת תמיד כדאי להוסיף:)