האם הדמות הראשית שלך היא:
מי שאת?
אולי דווקא בדיוק ההפך?
מי שאת רוצה להיות?
מישהי שאת מכירה?
מישהי שאת מפחדת להיות?
כל הדמויות שלך אותו דבר מביניהם?
ואולי בכלל הדמות שלך אחרת?
אשמח שתשתפי! ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
יא שאלה מענינת.
אז ככה,זה יהיה מצחיק:)
כתבתי בערך שש התחלות לסיפורים ואז קיבלתי בלאק אאוט,והם נשארו בתקיה שלהם..:)
בסיפור אחד דמות אחת הייתה אני,בכל השאר זה פשוט דמיות גיבורות שמתמודדות ונכנסתי לזה.תגידו לי איך ממשיכים לכתוב?אני מוצאת רעיון כותבת ואז יורדת ממנו..
אוישש
מצטרפת לשאלה אני בול ככה!
בכל דמות שלי יש חלק מסוים ממני. חלקן דומות לי בתכונות האופי או בחלק מהם, חלקן דומות לי בחלקים הפנימיים של הנפש, חלקן ברבדים עמוקים אפילו יותר, אבל בסך הכל זה ניצוץ מהנפש שלי שמתלבש בדמויות…
שאלה מענינת, אהבתי!
מסכימה איתך נועה.
-ניצוץ מהנפש שלי שמתלבש בדמויות-
אהבתי. מסכימה עם זה.
אז כן, זו התשובה שלי…
אהבתי תשאלה!!
רק שאני לא טובה בכתיבה כלכך. סואו.. מחכה לתשובות אחרות
אוי, אהבתי את השאלה הזאת…
האם הדמות הראשית מי שאת?
לא, בדרך כלל לא, כי כשאני כותבת סיפורים אני בדרך כלל מחפשת לגיבורים או הגיבורות שלי אופי שהוא לא אני. הרבה פעמים אופי נעלם או לא ברור שאני בעצמי נהנית לפצח תוך כדי הכתיבה.
מי שאת רוצה להיות?
וואו, שאלה קשה…
ברובד החיצוני והגלוי, לא. אבל ברובד הפנימי? בעומק הנפש של כל דמות? יכול להיות…
מישהי שאת מכירה?
לא מכירה בהכרות קרובה, אבל מספיק שאני אמתין בתחנת אוטובוס ואראה שם מישהי שאומרת כמה מילים- אפילו סתמיות, ומשם יתפתח לי סיפור…
מישהי שאת מפחדת להיות?
כנאמר למעלה, לא נראה לי שזה קורה, ואם זה קורה אז לא במודע…
כל הדמויות שלך אותו דבר מביניהם?
השאלה היא אם כל הדמויות שלי דומות?
אם כן- אז ממש לא.
אם כל הדמויות שלי יהיו דומות אני מהר מאד אשתעמם, בכל סיפור אני אוהבת להמציא מחדש גיבורים עם אופי שונה או הפוך מהסיפור הקודם, לא שזה תמיד מצליח, אבל לפחות אני מנסה…:)
שלום ילדה ישנה
מה קורה?
כבר המון זמן לא רואים אותך פה
שלום גם לך שותפה,
מה נשמע?
שלומי מצויין ברוך ה', ו… באמת נעלמתי לתקופה ארוכה, קפצתי לבקר:)
התכוונתי אם כל פעם שאת בונה דמות ראשית היא תהיה את/מי שאת רוצה להיות וכו' לפי מה שענית…
הדמות הראשית שלי היא החלום הכי גדול שלי
זה מלך,והוא מלך לא רק על העם שלו אלא גם על היצר,הדחפים והרצונות,אפילו אלו שהכי אנושיים בעולם כמו למשל פרטיות,קצת שקט,קצת זמן לעצמו,לחשוב קצת על עצמו במקום למחוק את עצמו לגמרי ולהתמקד רק בעם ולדעת שאף אחד לא יודע ולא מעריך את זה.(הנקודה האחרונה דרך אגב היא הכי קשה בימינו כי כולם חיים על פידבקים…)
שאר הדמויות בספר הזה כל אחד קיבל חלק ממני
האמת,גם אותה דמות קיבלה את החלק הכי מרכזי שלי-המוזיקה.זה החיים שלו.
ויש לי עוד ספר "אני או אני" שהגיבורה הראשית היא אני בטשטוש פרטים מזהים כי זה באמת הסיפור חיים שלי ויש לא מעט אנשים שזה יפגע בהם עמוקות אם ידעו שזה הם…
בכללל הדמויות שלי יש חלקים ממני, גם אם הם שונים במהותם וגודלם, וכך גם בשירים.
האמת שכן
זה אני אם תוספת דברים שהייתי רוצה להיות
הוספתי לדמות כמה באגים חמורים
אני בחוג כתיבה ומי שמלמדת אותי(שהיא אגב סופרת)
ביקשה מאיתנו בכול לשון של בקשה שבתור סופרות מתחילות ניקח דמיות שנוגעות לחיינו עדיף שנשלב את החלומות והרצונות שלנו. אנחנו מכירות את התחושה והסיפור יצא יותר אמין…
הדמויות דומות לי.. כל אחת לקחה ממני משהו ייחודי אחר:)
וכן, יש לי כמה גיבורות. אחת, אני מעריצה שלה ממש. היא מה שאני רוצה להיות בעתיד בעז"ה. עוד אחת, שילוב של דמויות שאני מעריכה מהחיים עצמם;) הרעה בסיפור, לקחה השראה ממישהי אמיתית..
יש לי כול מיני..
אהבתי את השאלה❤
כשאני כותבת.
ואני לא כותבת.
אני כותבת על עצמי.
זו שאלה שמפחידה אותי קצת,
סתם כי אני יודעת את התשובה.
כשאני כותבת אני הדמות הראשית, עם כל המעלות והחסרונות,
עם אותן שאיפות ורצונות, אותה חשיבה.
ולא, כל דמות היא ראש אחר, מסתכלת בזווית שונה על העולם.
תמיד היא תהיה מישהי שמאד דומה לי בתכונות – ככה קל לי יותר להתחבר אליה, ולכתוב סיטואציות ומה היא מגיבה בהן…
חוצמזה, זה גם הכי מגניב..:)
לא. היא שילוב. בדכ.
או שהיא הכי לא.
וכן.. היא מבוססת על כל מיני אנשים. היא לא מישהו מוחלט.
אני כותבת ספר
[אולי יום אחד אני יכתוב אותו כאן…]
קוראים לו: "חיים בסערה"
מסופר שם עלי ועל משפחתי
על מי שאני ועל המחשבות שלי
על מי שהייתי רוצה להיות
ועל מי שאני עכשיו
על הירידות שלי והעליות
על הסטיות והתגרים
התמודדיות ושיפשופים
ספר מרגש [לדעתי]
מאמית, נשמח שתעלי אותו.
אפשר לשאול בת כמה את?
הספר הזה ממש על עכשיו?
אבל אולי… בלי נדר
כן, 14 ושלוש חודשים
[סליחה שאני כזאת פיצית לעומתכן
ואני כאן אבל אני בוגרת לגילי???]
הספר הזה ממש על עכשיו?
אבל אולי… בלי נדר
כן, 14 ושלוש חודשים
[סליחה שאני כזאת פיצית לעומתכן ואני כאן ???]
אם היית פיצית לעומת רוב הבנות פה היינו מסכימים לסלוח;)
לצערי היום, אני חושבת שלעומת רוב הבנות הפעילות בעיקר פה את גדולה
ממש לא.
לא להעלב מאמית, אבל היא דיי בקטנות
הסתמכתי על זה שאני יודעת שהיום הגילאים פה של רוב הבנות הם 11-16, כך שהיא בהחלט בין הגדולות.
ולא חושבת שזה באמת משנה.
טובבב, רוב הדמויות הראשיות שאני כותבת עליהם הן עם אופי בדיוק כמו שלי. לא יודעת למה יוצא ככה. אולי כי את האופי הזה אני מכירה הכי מקרוב:)
(כמובן שבטעות אני הופכת את הדמות הראשית למושלמת חח)
וואלה, הכל חוץ ממי שאני. מי שהייתי רוצה להיות, מי שהיא כל מה שאני לא, מי שבדיוק הפוך ממני – איפה שלי קל לו קשה ולהפך, מי שאני מפחדת להיות, מי שהייתי רוצה שיהיה לידי ומי שאני מוכנה לתת בו אמון.
אבל בכל הדמויות יש חלק מעצמי… הרי אחרי הכל אני יצרתי אותן.
יש דמות של מתבגרת מרדנית דתלשית שמצטרפת לארגון שמאל קיצוני, יש דמות של בחור ישיבה נורמלי, קצת אקשניסט וספונטני שנאלץ להתחתן בגיל 16, דמות של איש בעל תכונות של מנהיג שנמצא בשבי הפלישתים, של כמה בחורי ישיבה ונערות אולפנה שנקלעים לאי בודד, קבוצת חברים שיצרו לעצמם חבורה לעבודת ה' ולגמרי בטעות ובלי כוונות רעות מוצאים את עצמם במרתפי השב"כ ונער גבעות שנוצר קשר הזוי למדי בינו לבין זוג מבוגר ממאה שערים.
ועוד הרבה….
אה, והרבה פעמים יצרתי דמויות שפוגשות דמויות מספרים ומעמידות אותם בדילמה/פרדוקס/כיוון חשיבה חדש/אפשרות לראות שהמציאות היא לא כמו שהם חשבו…
נניח נער גבעות שהשתחרר מהשב"כ ופוגש את שרוליק לוין, נער מ'ראומה' שפוגש את אייל גלבוע, אדם מימינו שפוגש את מהללאל ועוד הרבה… כמעט לכל ספר שאני קוראת אני ממציאה דמות כזו, רק בד"כ לא כותבת אותה אלא חושבת אותה…
רק שאף פעם אין לי את הסבלנות לשבת ולגמור. כאילו, כל הסיפור כבר נמצא לי בראש, הכל כתוב וחי, אז למה צריך להעביר לדף? ואיך עושים את זה שזה יהיה חי כל כך כמו בראש? אני תמיד מתחילה על וורד וגומרת בראש
יא פרצל זה מוכר,לא יודעת מה נסגר איתי..אני מתחילה סיפור שהוא חמודי ומתקדם טוב,ובוםם נתקע,מה אני אגיד?באסה.
ופרצלית,מאיפה את מוצאת רעיונת כאלה אפשר לשואל?
ואולי תעלי איזה סיפור אחד ותעזרי לנו רבות?,הם פשוט נשמעים פצצה:)
בסיפור אחד שלי מסופר על שתי חברים.שאחד מהם מתקלקל,והחבר השני..זה אני:)
במשו אחר,כתבתי על נער לא דתי שמתקרב לדת,וניהיה חבר של נער חרדי בגילו שיורד מהדרך ומסתיר את זה,ומי פה-ההמשך בראש..בעצם הם חברים ואף אחד לא יודע שהשני רוצה לחיות הפוך מאיך שהוא נראה..
ועוד קטעים שרק נטעו בהם גרין..כלומר לא יצמחו בקרוב:)
ביי והשאלה חמודה.
שאלה יפה.
בכל הסיפורים שכתבתי הייתה דמות, גם עם לא ממש הדמות הראשית, ששיקפה אותי, לפעמים אפילו הענקתי לה מראה חיצוני זהה לשלי.
אני אוהבת להציב את השאלות שלי כקו מנחה לדמויות ולתת להן להוביל אותי לתשובה.
זאת הסיבה שאני יכולה אפילו לפעמים להתפרק יחד עם הדמויות שלי ברגע של שבירה.
כל הדמויות הן אני באיזה שהוא מובן