⛔️⛔️⛔️
כמעט שכחתי מה זה לבכות.
רק כמעט.
השבוע מצאתי את עצמי בוכה כמו משוגעת. אולי לא כמו. הרגשתי שאני פסיכית לגמרי, חסרת תקווה.
יצאתי מהתיכון, מותשת מעוד יום ׳תיכוני׳. לא התכוננתי לזה, אבל זה הגיע. סתם הודעה מחברה והתפרקתי, התפרקות טוטאלית.
התכוונתי רק לשבת ולחכות באוטובוס כשאני שומעת שירים ו.. להמשיך לחיות, להחזיק חזק בחיים החמקמקים שלי.
ואז היא התקשרה אליי, ופתאום משום מקום הגיעו הדמעות האלו. התחלתי לייבב (!) לה שם, בקושי הצלחתי לומר ״אני- אני אחזור אליך יותר מאוחר״. כבר אמרתי שאני משוגעת? אפילו המציאות הוכיחה את זה אז.
אחר כך הלכתי ברחוב, הכל היה כל כך נורמלי. מדי נורמלי. ואני לא. אני היחידה שלבשה קפוצ׳ון ביום הלוהט הזה ובכתה בקול (לא התכוונתי, ניסיתי להחניק את הקולות ולא הצלחתי.. כאילו אני בקרב מול הלב שלי. מי ינצח) אני אפילו לא ממש יודעת למה.
סתם פיצוץ של המון דברים ביחד, שהפך לפצצה אטומית. פחדתי שהכל יהרס לי באותו רגע. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. פשוט שנאתי הכל, אתן מבינות?
שום דבר לא עודד אותי, גם לא החברה שדאגה והתעניינה ואפילו קצת חפרה שאני אענה לה! תודה באמת. לא על החפירה, על זה אנחנו נתחשבן.
ואז פתאום הכל נרגע. כאילו כלום. חייכתי לכולם וצחקתי ודיברתי. אפילו לא הרגשתי שחקנית, הייתי כמו סופת הוריקן גוועת. השקט שאחרי הסערה.
הסתכלתי על עצמי מהצד וחשבתי כמה אנשים מסתירים בפנים. אף אחד לא ראה ולא שמע עליי. פשוט צרחתי את חיי לשמיים ואין מי ששם לב.
ואז חשבתי על בנות אחרות, על חברות שלי. אפילו על האנשים בעולם. כמה שלכולנו כואב כל כך בפנים.
מה איתך, גם לך שורף עכשיו נורא ואף אחד לא יודע?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
תמיד שורף לי, חבל שהמכבי אש לא ענו לי בפעם האחרונה שביקשתי.
כנראה יש יותר מדי פניות.. זה עצוב.
׳תמיד׳, זה אומר תמיד?
זה אומר שגם אם לא שורף לי, עדיין יש אפר. וגם הוא שחור וחסר טעם
שורף. נורא.
?. הלב שלי כרגע.
?. הלב שלי תמיד.
..
?. שונאת לבכות.
אני אתחיל מהסוף שהפוסט הזה הגיע לי בדיוק בזמן הנכון כן וגם לי עכשיו שורף ואפילו מאוד מאוד ואף אחד לא יודע!
הפוסט הזה זה בדיוק הסיטואציה המדויקת שחוויתי אתמול עם הדמעות והילדה שניסתה לשאול בשלומי ולא נתתי לה מענה והבכי הזה שפרץ ממני בלי הודעה מוקדמת (באמצע טיול עם התיכון?) בקיצור אותו תיאור אחד לאחד אני ממש מרגישה השגחה פרטית שזה נחת אלי בדיוק היום ואני שולחת לך חיבוק גדול גדול ❤️ כי אני עברתי את זה גם ואני יודעת כמה זה לא קל וכמה ששתינו גיבורות אז מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך את כול הטוב שבעולם וגם אם הלב אומר לך את סתם רגישה לא באמת וכו תרגישי חופשי לבכות וקצת לעצור במרוץ כי הכי קשה זה לסחוב את הכול עליך לבד!! אז אוהבת אותך מלא ושולחת לך חיבוק גדול!
אלוקים אדירים.
תיארת אותי במדויק.. כואב ושורף לי, אחח. שאבכה שוב? דאאאאי.
מדהימה שאת. אני לא מפסיקה להתפאל ממך.
וואוו כמה שאת צודקתת
ו.. כן. גם לי.
את לא מבינה. את פשוט לא מבינה את הפוסט שלך, מה שהוא עשה לי עכשיו. סליחה על הניסוחים המוזרים אני עוד רגע בוכה.
מחר(שני) אני עוזבת את כל החברות הכי טובות שלי ושנה הבאה אני הולכת לאולפנא עם בנות שהם הרבה הרבה הרבה פחות דוסיות מבחינה חיצונית, ופשוט כל הערב הייתי עצובה ואכולה מבפנים, אני חושבת שבגלל שהרגשתי כל כך רע התחלתי לצחוק על דברים מפגרים.
ואז התחילו לי דמעות, אז פשוט הלכתי לחדר של ההורים שלי לשתי דקות, וזהו.
אני לא יודעת אם השתמשת בזה רק כביטוי או שזה אמיתי, אבל אני על אמת שחקנית, תוך רגע יצאתי משם כאילו כלום.
אבל חשוב שתדעי שזה כולם, יש שיר כזה שאחת השורות שלו היא:
"כי כל העולם במה וכולנו שחקנים, ו-ה' הוא הבמאי שמושך פה בחוטים"
אז נעים להכיר, אחותי היקרה, אוהבת אותך גם בלי להכיר.
את מהממת.
וחוצמיזה שהכתיבה שלך יפה וכיפית ונעימה לקריאה.
התוכן. . .
עלו לי כמה זכרונות מהתפרקויות כאלה, האמת- לא קרה לי מלא זמן.
ועוד האמת- מתגעגעת לרגעי השבירה האלה. כן.
(כן. כן, שיר הרס)(ממש אוהבת לדבר לעצמי בתגובות…)
שורף לי כל היוםםםםםם
כל יום מישו אחר בא ומצית אותי מחדש ??
?????