רגע של גילוי לב

קשה לי
קשה לי מאוד. הכל היה כל כך טוב.
היה חלומי. חברות ומשפיעה מהממת, הצלחה בלימודים ועליה ברוחניות. הכל היה מושששלם
אבל עכשיו… עכשיו הכל נופל מידי הגרומות ( הן לא;))
אז חברות כבר יש פחות. במיוחד מהכיתה.
מין החלטה שלהן להוציא אותי חסרת טקט ונדחפת. כמה שניסיתי להבין מה עשיתי הן חסומות כמו חומה. אז החלטתי שאני לא מתייחסת לזה. עדיף לי רוחניות מחברות. אז שיקראו לי תמים וישחפרו למה אני לומדת כל כך הרבה- לא אכפת לי!
אבל כמה שניסיתי להתעלם, נפגעתי
אני מרגישה נבגדת. כן כן, נבגדת. זה לבוא לתיכון ולנסות לגרד משהו בהפסקות המשמימות, להראות שמחה ולא לבכות.
אבל נמאס לי. ואני רוצה לתקן. במקום להתכונן למבחן ענק אני יושבת וכותבת. וכנל אתמול… רעבע, עזור לי לעצור את הדמעות ולקום.
גילוי לב שהייתי חייבת. סורי על האורך?
אני לא בדיכאון, חשוב לי להדגיש.רק מרגישה רע במשך שבוע וקצת. רק.