דד ליין
לפרק הקודם
דד ליין.
זוג מילים קשות לתלמיד.
אולי מרוב שעוסקים בלימודים ומתזזים בין מבחנים עמוסים, לא קולטים שתוכנית הלימודים עשויה כולה מדדליינים קשים וקשים.
קודם כל, תאריך הבגרות הוא הדד ליין המלחיץ ביותר. ובתוכו כלולים מלא מלא דד ליינים של מבחנים עמוסים, מתכונות עבות מנשוא, שלא לדבר על הפרויקטים הרבים.
בעצם למה לא לדבר? זה בדיוק המקום.
עקרונית הפרויקטים נולדו כדי לאפשר לתלמידים המתקשים ללמוד בצורה הרגילה, ללמוד בצורה לא רגילה. ואז בעצם יהיה להם יותר קל, והם יוכלו להשיג כמה נקודות בקלות יותר לציון הסופי.
עכשיו כמה בעיות:
א. אין תלמיד שלא מתקשה ללמוד בצורה הרגילה.
ב. אחוז הנקודות שמביא הפרויקט מזערי יחסית.
ג. אחוז הנקודות שמביא הפרויקט מזערי יחסית להשקעה בו.
מה שכמובן מפחית מן המוטיבציה הכללית ומן משב הרוח המרענן.
הנקודה הקשה היא תאריך ההגשה של כל פרויקט.
כבלגאניסטית מטבעי, בדרך כלל התחלתי לעבוד על פרויקט בשלושת הימים האחרונים לפני הדד ליין. מה שכמובן השפיע על המתח הנפשי, הקוצר הגופני, והעומס התכליתי. (לא ממש הבנתי את מקבץ המושגים האחרון).
זה מצחיק שהמורות לוקחות ברצינות כל כך את התאריך שהן עצמן קבעו. וכועסות שלא מגישים.
ותכלס גם מי שתביא להן שבוע אחר כך תתקבל בברכה…
נקודה ענקית, זורחת, ומהבהבת ממש בעניין הזה, היא שעל פרויקטים עובדים ב – ?. נכון מאוד. בביתתת.
כאילו לא מספיק המבחנים, החזרות, אין דקות פנויות! איפה עכשיו תמצאי זמן גם לעבוד על פרויקט, שדורש חשיבה ממוח עמוס, שדורש יצירתיות ממוח עמוס, שדורש השקעה ממוח עמוס, שדורש עבודה בידיים ממוח עמוס, שדורש הגשה ממוח עמוס, וכנלה וכנלה.
ההרגזה המרגיזה ביותר היא, שלמורות אין שום דד ליין בנוגע להחזרת מבחנים, לאחר שאנו התאמצנו כל כך לעמוד בדד ליין שהן קבעו.
אני ממש חושבת שצריך לקדם חוקתית את העניין, שלא יאוחר משלושה ימים מקסימום ארבעה מקסימקסימום שבוע, להחזרת מבחן!!
אין דבר מרגיז יותר ממריטת עצבים הנגרמת כתוצאה מכך שהדפדפת המלאה במלל שהגשת למורה, אחרי המון יזע על הידע, יושבת בתיק המורה או שוכב בביתה או אוכל אצלה צהרים, במקום להיות אצלך בבית, מסומן היטב בנכון או לא נכון.
עדיף כבר לגלות את הציון הקשה מאשר לקוות שאולי הפעם ילך יותר טוב.
אני בטוחה שבת אוזן מזדהה עם כל מילה בעניין. זכרוני שהוסיפה היטב באוזניי, שהייתה מורה שלא החזירה את המבחן בכלל!!!
הכי גרוע כשיש מבחן לפני פסח, וכל ערמת המבחנים נוסעת יחד עם המורה בכל המסע של פסח. וחוזרים מחופשת פסח, ומה מגלים? שהמורה מחזירה אותם רק שבועיים לאחר מכן.
מציק עוד יותר לגלות את הציון שלך במבחן האחרון רק דרך אספת ההורים! כאילו ברור שאם לא היתה אספת הורים המורה לא היתה טורחת לבדוק כל כך מהר…
נסיים בציון לשבח למורה חני שמגדילה לעשות ומחזירה מבחנים תוך יומיים ולא יאוחר משלושה.
פעם הגדילה ממש לעשות ובדקה את המבחנים בכל משך בהפסקות של היום, ובסופו עמדה בשער חילקה בחזרה.
תרבינה מורות כמותה בכל מקום.
16 תגובות
איזה בלוג מהממםם
מוכשרת אחת
יורשה לי לשאול שאלה קצת מביכה?
בעלך הטרי יודע על הבלוג הזה ועל הימצאותך באתר?
אם כן, באיזה שלב הוא גילה על זה?
ברור שהוא יודע…
בפגישתו האחרונה הראתי לו והוא זרח מהתפעלות, ומאז הוא הקורא הראשון של כל פרק, שלא לדבר על הצעת רעיונות ושיפוצים אם צריך….
הבלוג המתוק הזהה
כשהייתי בכיתה ד', המורה נתנה לי לבדוק את המבחן של עצמי?
אוחח הכתיבה שלך!..
ושכחת את המורות שלא פחות ולא יותר מאבדות מבחנים!! לאחרונה ממש היה לי מקרה כזה. ניגשתי למורה בסוף חלוקת המבחנים להגיד לה שלא קיבלתי את שלי חזרה, והיא נתנה בי מבט כזה של: אאוצ', אני לא יודעת מה לעשות איתך…
(בסוף, אחרי שבועיים שנדנדתי לה על הציון, היא הבטיחה שתגיש אותי בציון טוב. ולי רק נותר לקוות שהפרשנות שלה ושלי למושג הזה זהות??)
זהה*
הי לך, את לומדת את השם שלך?(אינלי כח להעתיק?) בחבד? איפה?
אני לא לומדת בחבד…
וואו!
לגזור ולשכפל ולחלק כעצומה לכל המורות ברחבי תבל.
הזדהות נוקבת.
מזדהה מאוד מהמתרס של התלמידה… וזה כתוב טוב!
אבל בתור אחת שגדלה בבית של מורה, הרשי לי להציג לך גם את הצד השני.
המורה מנהלת בית וחיים ובעל וילדים, וצריכה להכין מליון שיעורים בשביל התפקוד השוטף בכיתה. לרוב המורות יש תינוק תורן שמעיר אותן בלילה בנוסף לכל הנ"ל.
אז צריך להשחיל גם את בדיקת המבחנים בתוך כל זה. ולנסות להתעמק בתשובה חלקית/יצירתית של תלמידה ולהחליט כמה אחוזים מהשאלה היא תקבל. לפעמים צריך כשרון של ממש כדי לרדת לסוף דעתה של התלמידה ולזכות אותה בכמה נקודות במקום פשוט לפסול את השאלה.
אז נכון, זה מרגיז ומתסכל לחכות, אבל מותר גם לזכור שכולנו בני אדם 🙂 ולא להיות קרציות ולנדנד למורה כל שיעור החל מיום אחרי המבחן.
אין ספק שאת צודקת.
סתם שתדעי שבדיחה טובה היא הקצנת המציאות עד כדי גיחוך, ותשאלי כל סטנדאפיסט. ולכן הפוסט הזה מכיל מלל.
ועדיין, קשה לחכות למבחן חודש אחרי שעמלת עליו.
בנוסף, בניגוד לתלמידות, המורות הן פחות בני אדם שיכולות לשלוף תירוצי 'אין לי זמן' מתוך המדריך לתלמיד.
כי זה של התלמידים. אגב.
עכשיו גיליתי למה אני כל כך אוהבת את הבלוג שלך.
בין השאר כי הוא פשוט אמיתי! זה כל כך מתאר נכון את המצב, בצורה הומוריסטית וקלילה (חוץ מהקטע שהמורות מקבלות עבודות שבוע אחרי מועד ההגשה. כנראה שזה תלוי עד כמה מד הנחמדות של המורה שלך נמוך).
ולמיטב ידיעתי, לפי חוקי משרד החינוך המורות נדרשות לחלק מבחנים שבועיים אחרי המבחן (למה אנחנו לומדות באזרחות כל מיני זכויות לא רלוונטיות ואת "זכויות התלמידים" משאירים לידיעת הממשלה בלבד? זה כאילו בשביל שלא נוכל להתקומם על כל זכות שלא מתקיימת אצלינו?)
קיצור, כיף לקרוא:)
וואייייי
קראתי את הפוסט הלז
ומה ניזכרתי??
שיש לי פרוייקט במדעים שעוד לא התחלתי (!) לעשות אותו ואני צריכה להגיש אותו מחר
אמאלההההה
הם לא נורמליות המורות האלו
הלוואי שגם לי הייתה מורה כמו המורה חני הזו..
(ויש לי גם מבחן ללמוד)
הצילווו
אמ מי עושה פרויקטים ועבודות למען ה??
אצלינו 99% מהבנות לוקחות עבודה משנים קודמות, משקיעות 3 דקות על עיצוב מחודש (כי כמה כבר אפשר לעצב בוורד) ומדפיסות!
האמת שזה מה שבת אוזן עושה.
היא נכנסת לתיקיית 'פרויקטים' שלי במחשב, בוחרת לפי העניין, וזהו. קצת עיצוב, ויש עבודה.
בוורד???
כפרה התקדמנו, היום מעצבים בפאוור פוינט!!!
אני מהנהנת פה מחדש עם כל שורה.