אצבע מאשימה

.
קצת עלי: אנחנו 7 אחים במשפחה אני ממוקמת יחסית באמצע.
מתחתי יש אחות עם בעיות מסויימות ולגדל אותה זה ממש לא פשוט. להיות אחות שלה זה אתגר.

כשהיינו יותר קטנות אז הייתי אמ איך אומרים? 'מתעללת' בה…או בעצם בלי גרשיים. הייתי מוציאה עצבים עליה ויורדת עליה אינסוף פעמים. בעקבות זה הפכתי להיות הילדה האשמה בכל,
זה אומר שכל ריב או תקרית שהיה אני הייתי האשמה
זה נשאר ככה. גם שגדלנו לשעבר אנלא מרימה יד ולא יורדת עליה -כמעט-.

אז הקושי שלי הוא שזה מרגיש לי שכל הזמן אמא שלי רוצה להנמיך אותי ולהאשים אותי כי היא כביכול מגוננת עליה.
אז כל דבר אפילו הכי קטן שיהיה אני הבעיה בו ואינלי זכות דיבור בכלל.
אמא שלי אפילו לא רוצה לשמוע את הצד שלי בסיפור ות'אמת גם אם היא תשמע היא לא תשנה דעה. מתסכל יותר זה שאחרי שהיה לנו ויכוח או ריב אני הולכת משם ואז שאני חוזרת אחרי זה היא פתאום תדבר כאילו לא קרה כלום.

לי כן קרה משהו. אני הלכתי לבכות אחרי כל פעם שזה קרה.
היא פיספסה אותי כלכך הרבה בילדות כי היא הייתה עסוקה בכל כך הרבה דברים אחרים. איך היא אף פעם לא ייחסה חשיבות לבעיות שלי או בכלל שמה לב אליהן…

אנלא רוצה שבראש תצרו עליה איזה דמות רעה או משו כזה, היא אמא מסורה ברמות ואוהבת ודואגת ועוד המון אבל שם אצלי היא פיספסה איזה נקודה.
חברות אמרו לי לדבר איתה אבל אנלי שיח איתה… וגם אני גרועה בלפתוח שיחות וזה