פשוט
"שין", לחשה לי יום אחד חברה, אחרי רפרוף על שורות שכתבתי בשיעור, "אולי תכתבי פעם שיר שמח?"
הרמתי אליה עיניים ריקות: "אני?" שורות עצובות ששרטטתי חייכו לי בעצב. יצרתי אותן שוב.
"אבל… איך אפשר כשאני… לא?"
היא לא ענתה, והבקשה שלה הדהדה לי בראש בקצת ימים של חופש.
ביום ראשון העזתי לגעת בעיפרון, חושבת על הרגע.
-מבט אל השמים
דמעתי מולכם
אתמול
והצחוק עכשיו
מכאיב ומשחרר
מבט אל השמים
שרה אליכם
היום
ומשהו בי עכשיו
מפשיר, מתעורר
מבט אל השמים
אזכור אתכם
מחר
ומותר עכשיו
להרגיש, להישאר-
דף ממולל נופל על הדשא, מילות עיפרון נראות בו בקושי.
"כתבתי, בגללך. בזכות".
המבט שלה מרוכז בשלושה בתים קטנים.
אני מחכה, דרוכה.
היא מרימה סוף סוף את הראש. "וואו!" נותנת לרגש לקום מחוסר המילים. "אבל זה עדיין לא… לא מספיק".
חיוך סודק אותי: "כתבתי אמת, עליי. וזה הכי הרבה שיש, עכשיו".
חברה מהמהמת משהו. אולי הסכמה, אולי התנגדות.
שתגיד מה שתגיד, אני כבר לקחתי צעד,
ומותר לי עכשיו… להרגיש.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
32 תגובות
קודם כול
אהבתי את החברה שלך!
דבר שני השיר עצמו מהמם!
מחכה לעוד שירים שמחים שלך❤
כן, היא באמת חברה חמודה.
תודה, ג'ינג'ית.
מחכה גם אני.
שין, את רגשת , אולי הכי מכל הפוסטים שלך, שאי פעם יצא לי לקרוא.
וקראתי הרבה.
❤
וואו, ברבור.
ה'אולי' הזה, מרגש אותי עכשיו. מאד.
תודה על זה, ברבורית.
תודה שקראת הרבה,
תודה שהגבת על זה… ככה.
שין- –
אוף, למה אין לי מילים.
מגיע לך כמה.
את- – –
אוהבת אותך,
(את 'שין' שבך בטוח, נראה לי שגם את מי שאת באמת…)
ומותר לי עכשיו… להרגיש.
!!!
?
שיר…
את לא צריכה עוד מילים, יותר ממה שאמרת כאן.
אני… גם.
(מתחשק לי לומר לך שלום. מתגעגעת לזה, קצת).
מותר עכשיו, נכון?
רק עכשיו.
סתם.
להרגיש את הרגע, כאילו אין כלום.
כאילו יש הכל.
.
אז בואי, שין.
אני פה.
וזה מפחיד, נכון?
סתם.
להרגיש את הרגע, כאילו אין כלום.
כאילו יש הכל.
את יכולה לומר, אחרי שהסכמת לעצמך, שזה גם שווה??
לבוא?
צריכה קצת אומץ בשביל זה.
כן, זה מפחיד, נכון.
לתת לעצמי, אחרי הרבה זמן שלא.
להרגיש את מה שהיה כאילו אסור.
זה ממכר קצת, אבל מרתיע.
כי יש הכל, ואין כלום.
אם זה שווה?
לא יודעת.
זה מפחיד. זה מוזר. זה אמיתי מדי.
אולי עוד מעט אדע את הערך. אולי לא.
אני פה.
אם תרצי ואם לאו.
ו- אני חושבת שאני שמחה בשבילך.
אהבתי שין!
והכתיבה שלך מושלמת!
אולי תכתבי לנו סיפור בהמשכים אלופה אחת?
תודה, בובה.
כיף לקרוא!
אממ.
לא הכי מתאים לי סיפור בהמשכים, אבל אם מתחשק לך- יש כמה בתגית שלי.
אשתדל להעלות לפה עוד סיפורים, בעז"ה.
את מאבדת לי את המילים.
אני חייבת להגיב, חייבת, אבל אני לא מצליחה להגיד כלום.
נגעת עמוק, וסובבת לי משהו במוח.
אני.., כן, אני עוד אחזור. אני חייבת. לא סיימתי כאן, ולא סיימתי איתך, ילדה.
אני רק מעבדת לך אותן, שיהיו יפות אחר כך. (חה חה חה. אין יותר יפה מהמילים של אורגניזמית כשהן לא מעובדות. אבל בסך הכל רציתי להעניק לי תואר נחמד יותר).
אה.
נגעתי? בזה?
וואו.
לא חושבת שאפשר לסיים איתי ככה. לא מהר, לפחות.
אחכה לך אם תבואי, וגם אם לא.
תודה, אורגניזם.
אין לי באמת מילים להגיב אז רק שתדעי שקראתי..
כשאין מילים, אז אין מילים.
וזה הדבר הכי יפה.
שרהל'ה…
שין את – – את אלופה – -את – –
אני אוהבת אותך, ילדה.
לוב אחת.
לב אחד.
הלוואי שהייתי. הלוואי שאהיה.
אני קצת יותר מאוהבת.
.
?
מי שתחליט מה מספיק זו את ורק את!
מדהימה שאת! גם השיר, גם מה שמאחוריו!
ובאמת שאין לי עוד מילים.
אני גם חושבת ככה.
והיא לא מכירה אותי מספיק בשביל לדעת שזה… מספיק.
תודה, מקושרת!
שמחה לשמוע.
ומי צריך עוד מילים?
❤
את מוכשרת במילים שתדעי
ברוך השם, הכל מתנה מאבא.
משתדלת לזכור ולדעת את זה… תמיד.
תודה, שייה.
#דמעה קטנה של אושר?
חברה שלך מהממת.
לא באמת!
מדהימה אחת (באמת, לא בסלנג).
היא מהממת, נכון.
לא נראה לי שהיא הבינה מה היא עשתה בבקשה-הערה שלה, אבל זה בזכותה.
שין. אחד הפוסטים הכי יפים והכי מרגשים שלך. עוד שניה ואני דומעת פה.. אולי מהזדהות(?).
אני פשוט גאה בך נורא.
התלבטתי רבות אם להעלות אותו או לא.
אני שמחה שהוא כזה, וגם מתרגשת בעצמי (הלוואי עם כמעט-דמעות).
את…. גאה בי?
תודה, בת מוזרה ומדהימה שאת.
רגש שאת.
האמת שבך נוטפת מכל מילה, רוקמת לב.
גאה בך על חיוך, על שיר, על עכשיו.
ומותר תמיד, תזכרי את זה.
(הכתיבההה! התגעגעתי…)
לא יודעת איך האמת עוד שורדת אותי עם הלב הזה.
אהה. הלוואי שהייתי רוצה לזכור את זה, לפתוח כשאפשר לחיוך ולעכשיו. להיות לי שיר.
מעניין אותי מתי אבין שמותר תמיד, ולא רק עכשיו…
הכתיבה… חצי שיר, חצי סיפור.
למה מזה התגעגעת?
תודה, טוהר.
כנראה שהלב הזה מורכב ממנה, גם אם הוא עוצם עיניים לפעמים, בוחר שלא לראות. לא להרגיש.
את בטוחה שאת לא *רוצה* לזכור את זה?
משפט מתמיה מעט.
התגעגעתי… אליך, אני חושבת. למילים שלך. לא כל כך משנה מה הן מספרות, ואיך.
תודה לך.
אלוקים ישמור שין, לפעמים את יותר מדי מזכירה לי את עצמי.
מממ, היו עוד פעמים?
–
זה מפחיד קצת, לפעמים, כשמישהו כותב אותך בערך, במילים אחרות. לא משנה באיזה כיוון זה היה.
וואו, שין!!!
שיר מלטף, כמו כוכב קטנטן שנכנס ללב ופורט על חלל הנשמה…