ככה שבים

אליה
?
יום אחד
כשהתחיל החופש
ספק אמרתי- ספק לחשתי
לעצמי
אני זורקת אותה
לחור עלום.
לאנשהו בעולם.
וכך עשיתי בלי כל שמץ
היסוס או חרטה.
כשתמו הימים
והגיעה העת לשוב ללימודים
גיליתי
שאיני יודעת היכן היא נמצאת.
שכחתי
לאיזה מדף זרקתי אותה
להיכן השלכתי את פיסת הבד
התכלכלה.
אחזו בי חלחלה
ורעד
ואת נפשי
לא ידעתי
היכן אשים.
אחרי שעות חיפוש
וכאב
מצאתי את ששנאה נפשי
חולצת התלבושת חיכתה לי
מקומטת, עזובה ומושפלת
במדף בגדי השבת.