פעם נסעתי לאיזה מקום, וכשרציתי לחזור הביתה פספסתי בדיוק את האוטובוס הפנימי. נו נו.. נחכה לאוטובוס הבא.. עד שהוא הגיע חלף זמן, וכשהגעתי לצומת ראיתי שאני מפספסת גם את האוטובוס הביתה.. אממה, ראיתי בצומת עוד משהו. רכב הפוך, תאונה מחרידה. מלא משטרות, ואמבולנס אחד שבדיוק עזב את המקום ביללה.. אם הייתי מגיעה חמש דקות קודם הייתי רואה את כל הפצועים ואולי אפילו את התאונה בעצמה. ה' שמר לי על הנפש ?
מעבר לניסים היומיומיים שצפונים בתוך הטבע ומלווים אותנו עם כל נשימה (במשמעות הפשוטה ביותר…), יש גם ניסים מעל לדרך הטבע. מאמינה שאליהם התכוונת בשאלתך. אז כן, אני רואה ניסים. כשאחותי הקטנה משכה את המפה של השולחן בשבת וברגע האחרון הצלתי את כל הכלים שהיו עליו מליפול ולהתנפץ עליה השם ישמור. כשהיה פיגוע ליד הבית שלנו וברוך השם אף אחד מבני משפחתי היה שם. כשעברתי את הכביש ומולי הגעתי מכונית בשאטה והספקתי לרוץ למדרכה השניה ברגע האחרון. ו.. וואו, יש עוד המון. לא הכל עומד לי בראש עכשיו, וגם יש פעמים שמרוב שאנחנו שקועים בשגרה ובמרוץ אנחנו לא שמים לב לניסים (הגלויים! אני אפילו לא מדברת על הטבע שהוא נס בפני עצמו, זה שאנחנו נושמים, הולכים, מדברים, מתפקדים, חיים!) שמקיפים אותנו בלי סוף. אבא, תודה!!!
כן כל יום הוא נס! וגם כל יום של צער שבסופו מבצבץ אור! כל רגע של קושי ומשבר שבסוף מצליחים לצלוח! כל רגע שמרגישים שהשם קרוב ועונה לתפילותנו! וכן כל רגע של חיוך שמח והרגשה מופלאה שגם מתוך הקושי יש נחמה!
אהבתי את סיפורי הניסים, והאמת שגם לי יש כל כך הרבה. אני אשאיר אותם לעצמי- אם מפאת קוצר היריעה ואם מפאת קוצרו של הזמן… אבל סתם זה מזכיר לי משהו שעושים אצלנו בבית: בכל שבת בסעודה בלילה בין הדגים למרק, יש סיבוב בין כל הנוכחים בדרך כלל מהקטנה לגדול וכל אחד בתורו מספר 'חסדי השם' שקרו לו השבוע. משהו שהיה לו כיף ונחמד, ואפילו כדאי כמה משהו'ים. זה נהפך לטקס קבוע, ואחים שלי כל כך אוהבים את זה… האמת שגם אני, זה ממש עושה אוירה של שמחה והודיה להשם. מספרים הכל, מחברה שהיה כיף לשחק איתה עד לכרטיס טיסה שסגרתי… קיצור זה נוהג ממש חמוד. ממליצה לכן לאמץ, זה כיף!!
אינבעיה, שברתי תיד. ולפני הטיול שהיה אמור להיות לנו מהבצפר. באנו לרופא כי חשבתייי ואוליי חשבנו אני ואמא שלי שהוא יתן לי לצאת לטיול. קיצור. באנו. והוא אומר שהוא לא נותן ואפילו היד נהייתה גרועה יותר וצריכים להוציא לך תגבס ולהחזיר תעצם למקום. קיצור זה היה כואבב משו הזוייי שמעתי קנאקק כזה שהעצם חזרה, צרחתי תחיים שלי. אבל נס שבאנו כי אם לא.. אני לא יודעת מה היה יותר גרוע מיזה. נ.ב בסוף לא הלכתי לטיול :\
21 תגובות
פעם נסעתי לאיזה מקום, וכשרציתי לחזור הביתה פספסתי בדיוק את האוטובוס הפנימי. נו נו.. נחכה לאוטובוס הבא.. עד שהוא הגיע חלף זמן, וכשהגעתי לצומת ראיתי שאני מפספסת גם את האוטובוס הביתה.. אממה, ראיתי בצומת עוד משהו. רכב הפוך, תאונה מחרידה. מלא משטרות, ואמבולנס אחד שבדיוק עזב את המקום ביללה.. אם הייתי מגיעה חמש דקות קודם הייתי רואה את כל הפצועים ואולי אפילו את התאונה בעצמה. ה' שמר לי על הנפש ?
אפשר לומר שלכל יום יש את הנס שלו.
וזה נס שאני שורדת מיום ליום.
אספר לך, בתנאי שתספרי לי. מה לא נקרא בגדר נס בחייך?
הזכרת לי את הסיפור עם האולר:)
;)מי אמר שלא חשבתי על זה באותו רגע
תארתי לעצמי… צדקתי?;)
קמתי בבוקר
פקחתי עיניים
זה נס.
יש כאלו שלא זכו לזה…
נולדתי-נס
קמתי בבוקר-נס
כותבת עכשיו-נס
אין יותר גדול מיזה.
כל רגע, כל נשימה.
מעבר לניסים היומיומיים שצפונים בתוך הטבע ומלווים אותנו עם כל נשימה (במשמעות הפשוטה ביותר…), יש גם ניסים מעל לדרך הטבע. מאמינה שאליהם התכוונת בשאלתך.
אז כן, אני רואה ניסים. כשאחותי הקטנה משכה את המפה של השולחן בשבת וברגע האחרון הצלתי את כל הכלים שהיו עליו מליפול ולהתנפץ עליה השם ישמור. כשהיה פיגוע ליד הבית שלנו וברוך השם אף אחד מבני משפחתי היה שם. כשעברתי את הכביש ומולי הגעתי מכונית בשאטה והספקתי לרוץ למדרכה השניה ברגע האחרון. ו.. וואו, יש עוד המון. לא הכל עומד לי בראש עכשיו, וגם יש פעמים שמרוב שאנחנו שקועים בשגרה ובמרוץ אנחנו לא שמים לב לניסים (הגלויים! אני אפילו לא מדברת על הטבע שהוא נס בפני עצמו, זה שאנחנו נושמים, הולכים, מדברים, מתפקדים, חיים!) שמקיפים אותנו בלי סוף.
אבא, תודה!!!
הגיעה*
שעטה* (הצתה מאוחרת חח)
כל שניה ושניה מלווה בניסים
קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שיש לי לכתוב
אז אסתפק ב2 מילים-
תודה אבא!
כן כל יום הוא נס!
וגם כל יום של צער שבסופו מבצבץ אור!
כל רגע של קושי ומשבר שבסוף מצליחים לצלוח!
כל רגע שמרגישים שהשם קרוב ועונה לתפילותנו!
וכן כל רגע של חיוך שמח והרגשה מופלאה שגם מתוך הקושי יש נחמה!
אהבתי את סיפורי הניסים, והאמת שגם לי יש כל כך הרבה. אני אשאיר אותם לעצמי- אם מפאת קוצר היריעה ואם מפאת קוצרו של הזמן…
אבל סתם זה מזכיר לי משהו שעושים אצלנו בבית:
בכל שבת בסעודה בלילה בין הדגים למרק, יש סיבוב בין כל הנוכחים בדרך כלל מהקטנה לגדול וכל אחד בתורו מספר 'חסדי השם' שקרו לו השבוע. משהו שהיה לו כיף ונחמד, ואפילו כדאי כמה משהו'ים. זה נהפך לטקס קבוע, ואחים שלי כל כך אוהבים את זה… האמת שגם אני, זה ממש עושה אוירה של שמחה והודיה להשם. מספרים הכל, מחברה שהיה כיף לשחק איתה עד לכרטיס טיסה שסגרתי…
קיצור זה נוהג ממש חמוד.
ממליצה לכן לאמץ, זה כיף!!
איזה משפחה מתוקה.
כל יום כמו נס..?
יש לי מלא ניסים קטנים
אין לי כוח לכתוב
אבל כל יום הוא נס
לא כולם זכו לקום בבוקר
תודה השם!
אינבעיה, שברתי תיד. ולפני הטיול שהיה אמור להיות לנו מהבצפר. באנו לרופא כי חשבתייי ואוליי חשבנו אני ואמא שלי שהוא יתן לי לצאת לטיול. קיצור.
באנו. והוא אומר שהוא לא נותן ואפילו היד נהייתה גרועה יותר וצריכים להוציא לך תגבס ולהחזיר תעצם למקום. קיצור זה היה כואבב משו הזוייי שמעתי קנאקק כזה שהעצם חזרה, צרחתי תחיים שלי. אבל נס שבאנו כי אם לא.. אני לא יודעת מה היה יותר גרוע מיזה.
נ.ב בסוף לא הלכתי לטיול :\
אתמול כמעט נדרסתי. חבל, חחח.
אווצ'
למה חחח.?