תפריט
בגיא צלמוות
לפרק הקודם
שני הימים החשובים ביותר בחייך הם היום שבו נולדת והיום שבו אתה מגלה את הסיבה לכך
שרידים של מדורה מפוחמת בתוך מעגל אוהלים שחור, ובצד, סביב סלע ששימש כשולחן, ישבה קבוצת אנשים שדיברו ביניהם בטונים גבוהים שלא פעם גרמו לשנים נוספים שישבו בפתח האוהל להסות אותם.,
מוחו של מיכאל הצטלל לאט לאט, מנסה לעבד את התמונה שקלט, ומצמץ בעיניו כדי לראות טוב יותר, פעולה שנקלטה על ידי השנים שישבו בפתח האוהל, ומיהרו להתיר את החבל שעקד אותו לקרש העץ ששימש כמיטה.
"בוקר טוב", הקול המעורפל שניסה לחדור את ההכרה המעורפלת שהתבהרה לאיטה, היה משכנע הרבה פחות מהבעיטה שנשלחה לעברו רגע אחרי, מסבירה בצורה חד משמעית מה יקרה אם ימשיך להתמהמה מלקום.
הוא נעמד ברגלים רועדות, מנסה לשער כמה זמן ישן.
אחד מהצמד ניגש אליו, וקשר בכוח את ידיו מאחורי גבו מכוון אותו בדממה לפתח האוהל, בעוד השני תופס את קצה החבל ומושך את מיכאל בעקבותיו, אל אוהל המפקד.
"ברוך בואך אלינו", מפקדם של החוטפים הוא אדם גבה קומה, בעל עיניים ירוקות קטנות, שטון דיבורו שקט ומצמרר.
"אני מקווה שתהנה מהאירוח, למרות שיתכן שלא יהיה ברמה אליה התרגלת בביתך", חיוך מסוכן הופיע על פניו של מנהיג הכנופיה העונה לשם אל כליף.
"אתה תשהה כאן עד שאביך יענה לדרישת הכופר ששלחנו אליו", אל כליף עונה על השאלה שמיכאל שאל את עצמו, ולא העז לבטא בקול.
"כתוב לו", מנהיג החוטפים זורק לכיוונו קלף ונוצה, ומסמן לאחד משני השומרים שעמדו מאחורי מיכאל לשחרר את ידיו.
"אבא,
אני יודע שאתה כועס עלי, אבל בבקשה, תן להם את מה שהם רוצים.
אוהב ומתגעגע, בנך מיכאל".
כן אבא, אני עדיין הבן שלך, שתולה בך עיניים מעריצות ומבקש את עזרתך, בוטח בך שתציל את חיי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
מטריף
ממש יפה
אעאעאע כשרון
מהמם. החלק הראשון העביר בי צמרמורת ממש. תיאורים מדוייקים שעושים את זה!
נהנתי ומחכה לבאות?
תודה…
שווה לעקוב אחרי ההמשך, עכשיו מגיע החלק המענין באמת, [לדעתי…]
וואו!!!!!!! זה היה מושלםם.
אין לי באמת מילים. פשוט אהבתי בכל קנה מידה אפשרי…
וכלכך נשאבתי עד שלא שמתי לב לצורת כתיבה. נטו חייתי את הסיפור. זה היה מהמם…
ואגב שהמשפט הזה למעלה היה מזה חזק….
תודה רבה רבה!
מטורף