פועמת חיים.
ברקים קרעו את שנתי.
מים טפטפו סלעים, שריקות מילאו חללים.
ינשוף מצמץ, פקח עין ונדם.
הלילה נעור וזינק–
קואלות חיבקו עצים
אחוות לוחמים איחדה סהר ואופל
האדמה רחשה נחילים אדומים
שוקטיי השמרים נבגו
פטריות שומרי היער הקפיצו חומות
ובקרוביו יקדש,
ואני אֶדום, אֶדֹּם.
בני עוולה עתירי יומין
קופות השרצים מתנדנדות על כותפותיהם,
אותות קרב על עור מתוח
מסמרים נשתלו ברגליהם
פקלי"ם ומי תרעלה
אבק כיבס להם שמלות
חיפש להם רעות עוקבות
והייתי למותרות.
דרור קרא לנשר
בור כרו ביחד
עיטרו בשחת רגלם
מחטיהם דוקרנים מידי
מחילות, מחילות של שקר
ברית כרותה לשפתיים דוממות,
דומעות,
מדממות
וחזקה עליהם שייכנעו.
היער צועק את שלו
בקול דממה דקה
אפל, ירוק, רטוב.
שביליו מסתבכים,
דרכיו נסתרות,
מאורות שורצות בו חיים של
בחירה וחלק.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
וואו.
הומאז! וואו!
כל כך אהבתי את השיר-העשיר ויצירתי הזה. הדימויים שלך מטריפים לחלוטין.
יש לי תחושה שאחזור לקרוא אותו שוב. ועוד שוב. ועוד.
כתיבה מטורפת.
התוכן קצת.. נשגב מבינתי.
אפשר הסבר לשיר המיוחד הזה? (מרגיש לי שעומד הרבה מאחוריו)
מהמם
מילה עלובה..
הצלחת לפצח לי את השכל? בדרך כלל הוא קשה לפיצוח
איך החמאתי לעצמי בסתר חחחח
כנראה שאני חייבת לעוף לישון ומהררר
עמוק ויפה ווואו.
אפשר חידוד על מי כתבת? קשור לערבים, לחיילים, ולגל הפיגועים האחרונים, אולי?
(ואז את כזה: פחח אבן, צל הרים כהרים, איפה בדיוק ראית כאן את כל זה?)
וואו, הלכת רחוק?
תציצי לתגיות, תביני טיפה את ההקשר?
משהו שמורכב מחוקי הג'ונגל, מצפון ואהבה לטבע.
אה, וגם עולם קטן-גדול.
תודה.?
גם אני ראיתי פה ארמזים לגל הפיגועים האחרון.
אולי בכל אופן יש בזה משהו…
אם את אומרת:)
לחפש גם??
אחוות לוחמים איחדה סהר ואופל? לזה אתן מתכוונות? כאילו הסהר האדום, ולוחמים? לא הבנתי??
עניתי לך באריכות ולא העלו.
קראתי שוב את השיר, ורק נהיה לי ברור יותר שזה על ערבים וכו'..
מעניין שלא. אז – הומאז, מסכימה לנתח, ככה מלמעלה, את השיר שלך? להסביר יותר למה התכוונת?
וואו.
הטבע הזה, היפה. המכוער.
החיים האמיתיים נמצאים בתוכו.
שיר טוב. מאד.
הכתיבה המיוחדת הזו גורמת לי לחזור עליו שוב. ושוב.
יש לך כתיבה יפיפיה ומעניינת.
כל משפט- משפט!
אני מנסה לשלוח את התגובה הזו שוב, בתקווה שהפעם היא תפורסם.
אוקיי, אז קבלי את הפרשנות שלי: (כמובן שלא פירשנתי ממש כל משפט, אבל חשבתי שיש פה עומקים שנסתרים מעיני..)
שריקות מילאו חללים (חשבתי שיש פה משמעות כפולה שמתייחסת לחללי פעולות האיבה..)
–
אחוות לוחמים איחדה סהר ואופל (בני דודינו ימ"ח שמתאחדים למולנו)
האדמה רחשה נחילים אדומים (מה זה אם לא דם)
–
ובקרוביו יקדש,
ואני אֶדום, אֶדֹּם. (ה' יקום דמם. וידום אהרן…)
–
בני עוולה עתירי יומין
קופות השרצים מתנדנדות על כותפותיהם, (מה זה אם לא הערבים, בני בליעל, סוחבים על גבם שנים של רצח ושנאה)
–
מסמרים נשתלו ברגליהם
פקלי"ם ומי תרעלה (עוד כמה תאורים מלבבים שנועדו לסמר את שערותינו על הציוד שהם חמושים בו )
–
דרור קרא לנשר (כשהלוחמים מגיעים לשטח יש לכל אחד קול מיוחד שהוסכם מראש, וכך הם מתקשרים ביניהם. אחד משמיע קולות של נשר, אחד של דרור, וכו'… חח הלכתי רחוק)
בור כרו ביחד (לנו, כמובן)
עיטרו בשחת רגלם
מחטיהם דוקרנים מידי (שוב, הסכינים..)
–
שפתיים דוממות,
דומעות,
מדממות (של בני המשפחות השכולות, סדוקי שפתיים ולב.)
–
וחזקה עליהם שייכנעו. (הם יכנעו, בסוף. כשגאולה תפציע כמו שחר. אבל כמה דם ישפך עד אז… )
–
שביליו מסתבכים,
דרכיו נסתרות, (חשבתי שהתכוונת לעולם הזה, האפל, המפותל, הנעלם)
זהו, עד כאן פרשנויותיי להיום.
ומערכת, בבקשה תפרסמו את התגובה.